יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

לקרוא בלוג או לכתוב בלוג - יש העדפה או אין?


"ישראלים בעידן הדיגטלי - 2012" הינו מחקר אינטרנט מקיף אשר בחן את הרגלי הצריכה בישראל בעקבות שירותי WEB 2 המאופיינים בשיתוף, יצירת חומרים תוכן (תמונה, סרטון, טקסט ועוד) לצד מגוון עצום של תכנים באינטרנט הכתובים חלקם בעברית וחלקם בשפות אחרות.

בקריאה מרפרפת ולאחר מכן בקריאה מעמיקה התרשמתי מתוצאות המחקר בעקבות למידה בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" של הגב' חגית מישר-טל. נתקלתי בהתייחסות לכתיבה וקריאה בבלוגים. על פי תוצאות המחקר הממצאים הראו ש- 33% מגולשי האינטרנט בישראל קוראים בלוגים. לעומתם רק  15% מגולשי האינטרנט בישראל כותבים בלוגים. כמו כן לא נמצא הבדל בין הרגלי הקריאה וכתיבת בלוגים בין נשים וגברים.

על פי תוצאות המחקר החלטתי להתעמק בממצאים מנקודת מבט שלי להבנת הפער על פי הממצאים שבין קריאה וכתיבה בבלוגים.

משיטוטים רבים ברשת האינטרנט שהפכה בחיינו לחלק בלתי נפרד ניתן למצוא מגוון עצום של בלוגים שעוסקים בתחומים שונים: אישיים, חינוכיים, תרבותיים מקצועיים ועוד. במחשבה מעמיקה גיליתי שאופן הגלישה שלי בבלוגים שונים עוסקים פעמים רבות בתחומי העניין האישיים שלי, בישול וצילום. כמו כן בתחום החינוך אני מרבה לקרוא בבלוגים שונים העוסקים בחינוך על כל היבטיו השונים בפרט בתחום התקשוב.

על פי תוצאות המחקר שיעור הקוראים בבלוגים עומד על 33%. במחקר צוינה תדירות הקוראים שנעה בין תדירות גבוהה לבין תדירות נמוכה של קוראי הבלוגים. בתהליך קריאה בבלוגים בדומה לתהליך קריאה הקורא בוחר את סוג הקריאה: קריאה מרפרפת, מעמיקה, או קריאה לשם הנאה. הקורא מתרשם מאיכות הכתיבה, מרעיונות שונים, הבנה וידע ולפי צרכיו מגלה סקרנות ועניין.

לעומת זאת כותב הבלוג כותב על מצבים שונים המזמנים עבורו כתיבה. הכותב מביא לידי ביטוי את יכולותיו התקשורתיות הבין אישיות. כתיבתו מאפיינת רצף חשיבה והבהרת רעיונות שונים. הוא מאפשר לפרט להגיב כאשר הוא מפרסם את רשומותיו.

ג'ורג אורוול (1984) בספרו " מדוע אני כותב" בירר את הסיבות שסופרים שונים כותבים. לטענתו ארבע סיבות: א. אנשים כותבים מתוך אנוכיות שהפרט רוצה להיראות חכם בפני הבריות. ב. התלהבות אסתטית- הסופר מעוניין לשתף את האחר בחוויותיו. ג. דחף היסטורי- הסופר מגלה עובדות לאמיתן. ד.  תכלית מדינית- הסופר מעוניין להשפיע על דעות האחר. הוא מציין כי דחפים אלו עולים ויורדים בהכרח מאדם לאדם ומתקופה לתקופה.

בהשוואה לסקר שהובא להלן לא צוינה העובדה האם כותבי הבלוגים הינם סופרים. הכתיבה בבלוג אופיינה על ידי החוקרים כ"פלטפורמה המאפשרת לכל גולש לפרסם את הגיגיו ללא עריכה ולשתף את הקוראים בדעותיו, עמדותיו ומחשבותיו". כאשר נבחנה הסיבה לכתיבת בלוגים  רוב הנבדקים השיב שהסיבה לכך היא להביע את דעתם, ולשתף את הכלל. חלק מהנבדקים השיב שאינו יודע מה הסיבה. וחלק מועט השיב שמטרתו להיחשף לדעות של האחרים.                                 

אם כך, כשאני בוחנת את כתיבתי אני מעלה מחשבות, הרהורים שונים, הגיגים ותחושות בנוגע לתחום התקשוב בהקשרו לחינוך. אני מודעת למניעים והתפתחות בכתיבה בבלוג חינוכי שהוקם במסגרת לימודי. החקירה של רעיונות באה לידי ביטוי על ידי הבנה וקריאה בבלוגים ומאמרים שונים המאפשרת לי להתרשם מדיונים מעמיקים בנושאים חינוכיים שונים בתחום התקשוב. ההתעסקות עבורי הינה אקטואלית תוך ניתוח ואיסוף מידע מהימן ופיתוח חשיבה מטא קוגנטיבית. תדירות העלאת הפוסטים הינה אחת לשבוע אם כי עדיין איני מקבלת התייחסות לרשומות השונות מחברי הקהילה או יחסי גומלין.

בעקבות הפער הגדול שנמצא ע"פ הסקר החוקרים מצאו שכותבי הבלוג מהווים בעוד שמחצית מהאנשים הם קוראי הבלוג. ניתן להסיק מכך שהקוראים הם פי שניים מאשר כותבי הבלוג. כאשר אני חושבת על כך אני תוהה ומנסה להבין בעוד שאני מודעת לכך שתהליך כתיבה הוא מאמץ מחשבתי/שכלי הדורש קריאה מעמיקה, העלאת רעיונות, המללה של כל מיני מחשבות, שפה עניינית וברורה לקורא תוך הקפדה על כללי דקדוק מקובלים.

אני חושבת שכמה סיבות נעוצות בעובדה שאנשים ממעטים לכתוב והעדפתם ניכרת יותר בקריאת תוצרים כתובים. ייתכן ולאנשים אין זמן לייצר תוצרי כתיבה ראויים או שאינם מעוניינים לשתף אחרים במחשבותיהם.  ייתכן ואינם "כותבים מלידה" ועבורם תהליך כתיבה הוא מייגע ודורש מאמץ שכלי מרובה או ייתכן ואינם אוהבים לכתוב כלל ...

סיבות רבות יכולות להיות לכתיבה מועטה בבלוגים לעומת קריאה. לכן – בתור ציבור מורים עלינו להמשיך לשים דגש ולפעול במקצועיות ובנחרצות כדי לזמן לתלמידים הזדמנויות כתיבה שונות וכך לאפשר גם לאותם תלמידים המתקשים בכתיבה כבר מגיל צעיר לייצר תוצרי כתיבה שונים וכך אולי יצליחו להתגבר על המכשולים שבכתיבה. הרי- מכאן זה מתחיל!


"הכתיבה מאפשרת לנו לא רק לומר מה שאנו צריכים לומר, אלא גם לראות את מה שאנו צריכים לומר 
(ברויטר ופקרדמליה, 1996)
 





 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה