יום שני, 9 בספטמבר 2013

לחשוב, להתגבש ולכתוב


" אדם לא נמדד על פי מספר הצלחותיו, אלא על פי מספר הפעמים בהם הוא נכון להתחיל מחדש". (רבי נחמן מברסלב)

 סבלנות ואורך רוח… השקעה של מחשבה ועשייה לאורך זמן...כתיבה אינטואיטיבית...כתיבה מהירה של רעיונות והעלאתם על גבי כתב...חיפוש מקורות מידע...רלוונטיות לנלמד...והכי חשוב התמקדות!
ככה זה התחיל...
מזה כמה חודשים אני כותבת את הבלוג מקצועי – חינוכי העוסק בתחום התקשוב. ההתעסקות בכתיבה הינה שבועית וקבועה לפרסום תוך העלאת רעיונות וסיקור מאמרים בעוסקים בתחום התקשוב ולמידה.

כשלא ידעתי והבנתי מה ואיך לכתוב, הרגשתי תקועה והמילים לא יצאו. למעשה, קשה לי לתאר במילים את התחושה, את הקושי ואת חוסר הביטחון. אני מייחסת את התחושות האלו לתחילת הכתיבה של הבלוג החינוכי בתחילת דרכי בלימודים.

יחד עם זאת כעבור זמן במהלך הכתיבה גיליתי את התהליך. אני יכולה להעיד על מספר רב של פעמים שכתבתי ומחקתי. עברתי ממקום אחד לשני בביתי למצוא את המקום הנוח עבורי לכתיבה שייתן לי השראה. כתבתי- מילה פה ומילה שם. רעיון לא ממוקד. חיפוש רחב מדי המתפרש על כמה ערוצים בו זמנית. קושי בהתמקדות על רעיון מסוים והרחבתו. הקשיים היו רבים. בדרך חתחתים מצאתי את הדרך להתמקד כאשר אני מוצאת את עצמי יושבת מול מחשב וגוגל עושה את עבודתו נאמנה. בדומה לכך גם  פרופ' עמיה ליבליך הדגישה שהחשוב הוא להתבטא תוך מציאת זמן ומקום נוחים לכתיבה לדבריה בדרך זו  ההתקדמות בכתיבה פשוט תקרה, אצל מי יותר ואצל מי פחות. באופן זה היא הסבירה שהכתיבה מסתעפת ומתפתחת. אכן- כך קרה אצלי.
לפני הכתיבה, חשוב הרבה. אחרי הכתיבה, מחק הרבה. (קרלוס הראר אלוולרז)
מצד אחד הכתיבה אפשרה לי הרהורים רבים ומקום לעצור את מחשבותיי ולהעלות על כתב את בחירת הנושא. לשמחתי, הדבר התאפשר בעזרת הקלדה בוורד. האפשרות לכתוב ולמחוק בקלות יתרה אפשרה  לי להשקיע את כל מרצי ואוני  להרבות בכתיבה ולהתמקד בצורת התוכן וכל זה הודות להמצאת המחשב. אילולא המחשב אני מניחה שהרבה ניירות היו נזרקים לפח כחלק מן תהליך שייתכן היה יוצר תחושה של מאמץ פיזי ומחשבתי.

מצד שני התגלעו קשיים שונים בתהליך הכתיבה. מה אכתוב? איך אביע את עצמי בדרך יצירתית? מהן השאלות המעוררות מחשבה אודות ערך מוסף בלמידה על ידי התקשוב? מיקוד בכתיבה היווה חלק מן הקושי שעלה וצף בהזדמנויות שונות בעת כתיבת הבלוג. אם אני בוחנת אילו תכונות נדרשות בכתיבת הבלוג אני עונה לעצמי שיצירתיות חשובה, הצגת העובדות בצורה מעניינת, הצגת סרטונים והצגת שאלות ותהיות מהתחום המקצועי.

בכתיבת הבלוג למעשה הרלוונטיות היוותה חשיבות רבה מבחינת הכישורים הנדרשים. פעמים רבות בתהליך הכתיבה עלו רעיונות שונים הרלוונטיים לנלמד. התוכן לעתים שהצגתי היה על עצמי מהיבטים שונים מה שאפשר לי לשתף את הקוראים בכתיבתי הסובייקטיבית, מנקודת המבט שלי. הודות לסובייקטיביות שאפשרה לי לשתף את הקוראים במעורבות שלי בכתיבה ולאו דווקא בהיבט הטכני פרשתי רעיונות שונים שעניינו או הטרידו אותי.

לאור זאת לא נדרשת כאן תכונה של אומץ. ייתכן ואפשר לומר ההעזה היא לכתוב גם שלא תמיד מרגישים  שיש  מילים...וההנאה היא לגלות כיצד המילים שמתחברות למשפטים והמשפטים מתחברים לפסקה והפסקה מתחברת להבעת עמדה...יוצרות רובד עמוק יותר של נושאים שנכתבים בעקבות שינויים ותמורות שחלים כיום, במאה ה-21.

ובכך אני חותמת את דבריי לגבי תהליך הכתיבה, סוף סמסטר שלישי בלימודים בדיוק בפתחה של שנה עברית שהתחלפה לה.
לכן אאחל מעומק ליבי :
ת- תהא שנה זו מבורכת בכתיבה קולחת ומהירה.
ש- שהלימוד יהיה פורה ובעקבותיו אכתוב כתבים שונים ומיני רבים.
ע- עשייה תוך המשך עבודה מאומצת ולמידה ממצה וממוקדת.
ד- דילול נושאי  למידה לא רלוונטיים ומיקוד בנדרש.


יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

חדשנית או מתחדשת ? ישראלית בעידן הדיגיטלי 2013


בעידן המאה ה- 21 בחברה עתירת טכנולוגיה בעקבות שינויים בגלובליזציה גם תחום המדיה התפתח רבות בשנים האחרונות והשכלולים הרבים משמשים אחוז גבוה מהאוכלוסייה. על פי מחקרים שונים החידושים, התמורות והשכלולים מאפיינים את החדשנות. שמצד אחד היא המצאת הגלגל ומצד שני אינה בהכרח המצאת הגלגל אלא לקיחת רעיון ו/או הצגה של משהו שהיה קיים בעבר תוך יצירת הזדמנויות או פתרונות חדשים, זמינים לטובת הכלל ומשפרי תהליכים קיימים בדרך חדשה על ידי ייצור ערך מסויים שיש לצידו גם תועלת כלכלית. כל זאת על פי דרגותיה השונות של החדשנות.


רוג'רס (2003) התייחס להפצת החידושים ואימוצם על ידי תיאוריה המתייחסת לגורמים המשפיעים על אימוץ או על דחייה של טכנולוגיות או של רעיונות חדשניים בידי הפרט או הקבוצה. הגורמים שהוא מנה התייחסו לגורמים חברתיים, כלכליים, ואישיים.

על פיו קיימות חמש קבוצות של מאמצי חידושים לפי משך הזמן שעובר ממועד המצאת החידוש ועד לאימוצו: 1, חדשניים (innovators), 2. מאמצים מוקדמים (early adopters ), 3. הרוב המקדים (early majority), 4. הרוב המאחר ( late majority ), 5. מאחרים באימוץ (laggards).

 
לפי התיאוריה הזו, בתהליך ההפצה של כל חידוש יש הדרגתיות: הפצה איטית בהתחלה, הפצה מוגברת בשלבי הביניים, ולבסוף – הפצה איטית בקרב אחרוני המאמצים. כמו כן להתפלגות המאמצים של כל חידוש יש צורה של עקומה נורמאלית הנובעת ממידת הפתיחות לחידושים: החדשנים הם 2.5% מכלל המאמצים. המאמצים המוקדמים הם 13.5%, הרוב המקדים הוא 34%, הרוב המאחר עוד 34% והמאחרים באימוץ הם 16% מכלל המאמצים.

 
לטענתו הנורמות והערכים התרבותיים משפיעים על אימוץ החידוש יותר ממאפייני הפרט (כגון גיל והשכלה), כמו כן הוא טוען שאנשים בעלי מצב חברתי-כלכלי גבוה יותר מאמצים את החידוש מוקדם יותר וכי לגיל אין כל השפעה על שיעור אימוץ החדשנות.

 
סקירה על חדשנות בעולם בעקבות התפתחות הגלובליזציה ותמורות בעולם הוצגה לנו על ידי ד"ר מישר חגית כאשר חשפה אותנו למחקר "ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012". כתוצאה מכך התעוררו בי מחשבות ותהיות רבות על שימושי. מהי ההשפעה המרכזית על שיעור האימוץ שלי כתוצאה מהחדשנות בתחום הטכנולוגי: גלישה באינטרנט.

 
על פי מחקר שבוצע בישראל בשנים האחרונות התוצאות שנמצאו היוו שיקוף מלא, עשיר ומדויק של הגולשים בחברה הישראלית על גווניה השונים.

אם כך איפה אני ביחס לתוצאות המחקר?

אני בין ה- 70% המחוברים לאינטרנט.

אני בין ה- 75.4% הגולשים מדי יום ביומו ברשת.

אני בין ה- 63% שהשתתפותם פעילה באתר או ברשת חברתית על בסיס יום יומי.

אני בין ה- 69.2% שתדירות הצפייה בסרטונים היא במידה רבה.

אני בין ה- 54% שקוראים מידע בשפה העברית שהיא שפת האם.

מחד, אם אני מתייחסת באופן כללי לפילוח הנתונים שנמצאו על סמך המחקר שבוצע מצאתי את עצמי ביחס לשאר פעילה מאוד בפעילותי בגלישה באינטרנט. בעקבות שירותי הדור השני של האינטרנט ה- WEB2 אני מפיקה מהם תועלת לצרכיי בהתאם למקובל במאה ה- 21. אם כך ניתן לומר שאני בין מקבלי החדשנות, הרוב המקדים.

שימושי בגלישה באינטרנט מהווים על רוב את צרכיי לטובת ההוראה. כמו כן גם לטובת צרכיי האישיים. קבלת החדשנות אצלי מתאפיינת בהפקת תועלת לטובת צרכיי. כפי ששרי ועמיתיה שהקבילו את תהליך החדשנות על פי  רוג'רס לציבור המורים מצאתי את עצמי כמורה המאמצת חדשנות תוך שילוב טכנולוגיה ושיתוף עמיתים בלקחים ומסקנות בשילוב המחשב בתהליך ההוראה. בפרט כרכזת תקשוב.

 
כאמור לגלישה באינטרנט יתרונות רבים ולצד הידע הרב הטמון באינטרנט המסייע לרכישת איכות בהוראה, למידה ועבודה יש גם סכנות רבות.  הסכנה הטמונה בהגזמה בשימוש בכלי זה יכולה להיות הרסנית ולכן צריך לתת על כך את הדעת. בכתבה שפורסמה ב- 2012 ב-      YNET  על " התמכרות לאינטרנט" צוין כי זוהי מחלה שמוכרת כמחלה פסיכיאטרית באופן רשמי בעקבות שימוש מוגזם באינטרנט כולל מכורים לסמארטפונים, למחשבי טאבלט, לפטופים ומחשבים נייחים. למעשה המחלה הוגדרה רק בשנים האחרונות בהקשר לחדשנות שהביאה עימה חיים משל עצמה לחיוב או לשלילה. לכן, בהתאם לנסיבות יש למצוא פתרונות גם לחדשנות טכנולוגית.

לאור הנתונים שהתקבלו גיליתי ששימושי בגלישה באינטרנט מהווים גושפנקא שלי לקבלת החדשנות ברוב המקדים וכמורה המאמצת חדשנות. כאמור, אני מקפידה על גלישה באינטרנט הנעשית תוך שיקול דעת מובהק ושימוש מושכל תוך בחינת אתרים שונים ומיפוי אתרים בשעת הצורך, לחיוב ולשלילה.

לכל חידוש אני מאמינה שיש השלכות והפרעות לכן חשוב לקחת את זה בחשבון ולהקפיד על מינון נכון ונבון תוך שימוש מושכל. שימוש בתבונה יאפשר הפקה חיובית מהכל המוצג שלנו ולא ההפך כדברי מרשל מקלוהן.

אנו מעצבים את הכלים שלנו, ולאחר מכן הכלים שלנו מעצבים אותנו.

{מרשל מקלוהן; "להבין את המדיה"}




 

יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

מילים מקוצרות


"מילים זה כל מה שיש לי זה הוני, זה אוני וזה אני... ולא אשחית מילים לשווא על המובן מאליו "
                                                        (מתוך: שיר המילים, חוה אלברשטיין).

"פרגמטיקה  מתעסקת בעיקר במבע המבטא את השימוש בלשון, ולא במשפט המייצג צורה מופשטת של השפה לצורכי ניתוח. הפרגמטיקה עוסקת בדרך כלל בהקשר של שיחה. בפרגמטיקה נערך בידול בין "משמעות המשפט" ל"כוונת הדובר" ( מתוך: ויקפדיה).

בשנים האחרונות אני עדה לתופעה שאני מכנה אותה "קָצְרוּת בְּהִידִבְּרוּת". כוונתי היא שנוכחתי לדעת שגם אני וסובבי משתמשים בשפה מקוצרת בעת שימושי בפייסבוק ובמסרון (SMS). לכן אני עומדת על כך לקרוא לתופעה ולומר קצרות=מלשון המילה לקצר. דהיינו; למעט במילים, לצמצם, ולקצר באלגנטיות משפטים. באופן זה להעביר את המסר לאחרים באופן בהיר ונהיר.

בחשיבה מעמיקה לסיבה להיווצרות שינוי זה שלא בהתאמה להגדרת פרגמטיקה כמקובל, גיליתי שבתור מורה העוסקת בלקויות למידה במידה ותלמידים מגלים קושי בביטויי תקשורת אזי אני יודעת שעליי לפנות לערוץ השפתי על מנת לקדם אצלם את היכולת להרחיב בהרכבת משפטים ארוכים. למשל, באמצעות קומיקס ניתן לבטא סיטואציות קצרות בבועות דיבור תוך כדי העברת תחושות ורגשות.

לעומת זאת תרבות SMS  באמצעות טלפון נייד היא תרבות מיוחדת שנטמעה בקרבנו מבלי לשים לב. אנשים רבים שאני מכירה מספרים שכתיבתם באמצעות מסרון (SMS)  היא כתיבה ממצה, עניינית וקונקרטית. השפה שלהם היא לקונית בכוונה כי הם לא מרגישים שיש צורך לכתוב משפטים ארוכים וכי הקורא לא בטוח יקרא אותם. הם כותבים בקצב האישי שלהם אין צורך באינטונציה לכן חוסר המבע עבורם דורש מהם כתיבה מהירה ועניינית. גם צרכי הם כאלה. אני כותבת נטו- מילים. אין מולי אדם כך שאינני מתעסקת בשפת גוף, אינני צריכה למהר לכתוב – הדבר נעשה בקצב שלי, אני מבטאת את עצמי בדרך שאני בוחרת ואין מישהו שבוחן את תנועותיי, טון הדיבור שלי לא משתנה ולא נשמע. יתרה מכך לעתים אני כותבת מילים בכוונה תחילה עם אותיות תחיליות כסופיות, מחברת מילים, משמיטה מילות חיבור ולמרות זאת המסר שבכוונתי להעביר הינו ברור לכל כשם שהמסרים שאני מקבלת באותה דרך ברורים לכל.

האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 היא הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית?

עוז אלמוג, היסטוריון וסוציולוג הסביר את התופעה: "הפייסבוק מעצים את הפער שהולך ונפער בין השפה למחשבות האמיתיות, או יותר נכון – בין שפת הדיבור לשפת "הדיבור בפייסבוק". במקרים רבים זה לא אותו דבר". לדבריו התופעה נקראת "משטרת הקיצור" מאחר והעולם נעשה מהיר יותר וחסר סבלנות, ואיתו גם התקשורת. לדבריו שם המשחק היום הוא תמצות, ענייניות, חסכון בזמן, במקום ובאנרגיה, וכמובן גירוי מהיר שמאפשר לעבור לבא בתור.

"הטכנולוגיה מאפשרת מהירות ואף אחד לא רוצה לפגר אחריה. אין זמן ואנרגיה לקלוט, לעכל וליהנות מהכל; המצאי רק הולך וגדל מאפשר זמינות והפיתויים רבים. לכן הפתרון הוא לרפרף, כלומר ליהנות קצת מכל העולמות. המחשב מאפשר לנו להעביר מסרים ויזואליים בקלות ובכך לחסוך מלל. כתוצאה מכך נולדו פתרונות משעשעים למילים; חיבורי מילים כמו: גמאני (גם אני) או השמטת אותיות כמו: משו (משהו) ועוד.  

מחד, הוא מציין שיש תועלת בקיצורים של העברת המסרים. יש ניפוי מידע שלא רלוונטי ותרומה להשכלה מאחר ונדרש מיקוד במידע שנמסר, כמו "ויקיפדיה". מאידך, יש מחיר לשפה המקוצרת בהעברת מסרים משום שהכל נעשה רדוד ושטוח. לכן יש להשקיע רבות כדי ליצור, ליהנות ולהשכיל.

בהקשר זה גם החוקר מרשל מקלוהן (1967) הסביר את התופעה : "הטכנולוגיה  קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות". לכן הוא הדגיש את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. למעשה המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.

בדומה לדברי החוקר מרשל מקלוהן שהוזכר לעיל גם שפת המסרונים וגם שפת העברת מסרים בפייסבוק מייצגות קיצורי דרך בשפה. בשניהם המסר שמועבר הוא קצר וענייני. ה"לייק" בפייסבוק מעביר מסר של אהדה ובפרגון וזאת באמצעות מילה אחת בלבד. במסרון הדבר מתבטא פעמים רבות על ידי חייכן. שניהם מייצגים קודים חברתיים ותרבותיים.

אם כך עדיין אני תוהה לעצמי:
האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית? הרי בשתי המילים מופיעה המילה קול - האמנם הוא נשמע? או שמא הוא פסיבי?
או לחלופין כדאי או לא "להשחית מילים לשווא"...כפי שחווה אלברשטיין ציינה בשירה.




 

יום רביעי, 21 באוגוסט 2013

חברים או לא ?


במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט בנושאים שונים צדה את עיני הכתבה הבאה: "מעלים תמונות לפייסבוק ? בדקו את הזוגיות שלכם" (מתוך עיתון דיגיטלי FEEDER" "). כמה דקות התבוננתי בכותרת ועלו במוחי מחשבות שונות. גם על הרגלי בקודש בזמן שימושי בפייסבוק כרשת חברתית וגם על הרגלי האנשים הסובבים אותי.
בכתבה הוצג מחקר חדש, שבוצע באנגליה וממצאיו העידו שפרסום תמונות בצורה שכיחה בפייסבוק הפוגע בקשרים חברתיים. לטענת החוקר "חשוב לזכור שהאינפורמציה שאנחנו מפרסמים לחברים שלנו בפייסבוק, למעשה נצפה על ידי מגוון רחב של אנשים: בני זוג, חברים, משפחה, קולגות ומכרים, וכל קבוצה מסתכלת על הפרסום בצורה שונה". הוא מוסיף ואומר כי "הסיבה לפגיעה בקשרי חברות בחיים האמתיים היא שאנשים, למעט חברים קרובים ובני משפחה, בדרך כלל לא מתחברים ואף נרתעים מאנשים שנוהגים לפרסם הרבה תמונות של עצמם". לכן חשוב לא לפרסם כל דבר שקורה ברשת חברתית מכיוון שאנשים המפרסמים יוצרים זילות לערך פרסום התמונות וחבריהם משתעממים כך שהדבר לא לטובתם מבחינה חברתית.
בעוד שבכתבה "כך תשימו קץ להפרעות דיגיטליות" (מתוך: עיתון דה מרקר)  הוסבר שיותר ויותר משתמשים ברשתות החברתיות מדווחים על מועקה דיגיטלית מתגברת. הם מרגישים כהים וכבויים. לדברי המשתמשים הם מפנים אצבע מאשימה כלפי הטכנולוגיה. מדווח ע"י אנשים פעמים רבות שלצד פיתוח הטכנולוגיה לטובת צרכי האדם ניכרות השפעות פסיכולוגיות מורכבות שלא לטובת המשתמשים. למשל, קושי במציאת שלווה, רוגע, אושר ריכוז ויצירתיות. עוד הוסבר ע"י החוקר ד"ר יובל דרור שנמצא מתאם בין משך הזמן שבו אנשים מבלים בפייסבוק לבין תפיסת האושר שלהם. על פי המחקר הממצאים העידו שככל שאנשים בילו זמן רב יותר ברשת החברתית, הם האמינו שלאחרים חיים טובים משלהם ושאחרים מאושרים יותר.

הדעות שהובאו להלן משקפות היבטים שלילים בהרגלי צריכה ברשת חברתית. דעה אחת עסקה בהפצת תמונות המתארות זוגיות ו/או משפחתיות ברשת חברתית. הודגש כי שיתוף תמונות אלו  עלול להזיק מבחינה חברתית מאחר והרצון לשתף את החברים גורם לבסוף לחוסר אהדה כלפי המפרסמים. כתוצאה מכך עלול להיגרם נזק חברתי של חוסר עניין וזילות כלפי המפרסם. דעה נוספת שהוצגה התייחסה להשפעות פסיכולוגיות שונות בעקבות גלישה מרובה בפייסבוק. אנשים מבטאים פעמים רבות את רגשותיהם ומפרסמים את תחביביהם ומשפחתם. גולשים ברשתות החברתיות  פעמים רבות מקבלים רושם שלאחרים טוב יותר והם מצליחים. מחקר שנערך וצוין לעיל אישש את הטענה הזו.
בהרהורי הרבים אני תוהה לעצמי-  מחד: האם הפייסבוק, כאמור רשת חברתית האמורה לפתח קשרים חברתיים גורמת לחיברות מעטה? האם בעקבות גלישה מרובה ברשתות חברתיות אנשים מסתפקים ביצירת קשרים חברתיים "רופפים"  ולא מעמיקים? האם עדיפותם של האנשים נובעת מכך שלא חשים בצורך במפגשים פנים מול פנים? האם אנשים מסתפקים בלייקים וכך הם מביעים את עצמם מבחינה חברתית בעוד שבעבר פתחו קשרים חברתיים על ידי מפגשים שונים, שיחות בטלפון ועוד.
מאידך: לאור הדעות שהוצגו להלן  נשאלת השאלה האם אנשים שמפרסמים את תמונותיהם מתוך שיתופיות כמקובל ברשת חברתית אינו מלאה את החברים והסובבים עד כדי הפגנת מצב של התעלמות ואדישות כלפי המפרסם. בנוסף האם כל המפרסמים המציגים סטטוסים שונים, באמת ואמיתה הם אנשים מאושרים? האם ביכולתם של אנשים אלו לדווח על מועקה דיגיטלית או שמא הם מבצעים את השימוש ברשת חברתית באופן אוטומטי כדי לרצות את האחרים?

כתוצאה מחשיבה מסועפת שלי כלפי שימושי בפייסבוק וקריאה מעמיקה של הדעות שהובאו להלן בחרתי לבחון את שימושי וצרכי ברשת חברתית שמבטאת מבחינתי שיתוף ברמה האישית במידה מועטה. הפייסבוק חשוב לי בשיתוף סטטוסים שונים כמו: תמונות מצולמות אומנותיות שאני פוגשת, או כותבי הגיגים שונים ברומו של עולם. העדפותיי ניחנות בחוסר רצון לשתף בתמונות כדי לא ליצור "זילות" אצל חבריי ואני שמחה ומודה על כך שעדיין קיים בי צורך עז לא לוותר על מפגשים שונים עם חברים גם באופן שהדבר מחייב אותי ליזום וליצור מפגשים.
בדומה לדברי המשורר פאולו קואלו שאמר "ככל שיפה יותר מה שמסביבי, גדולה יותר אומללותי" אני אומרת שווה להרהר ולציין נקודת מבט זו לטובת אלו שגולשים רבות ועולות במחשבותיהם תהיות רבות לגבי נקודה המבטאת את מה שרואים מבחוץ לעומת המרגש בפנים.


יום שלישי, 13 באוגוסט 2013

בין קריאה של טקסט דיגיטלי לבין טקסט מודפס


לאחרונה מדגישים יותר ויותר את השימוש בספרים דיגיטליים. ספרים רבים עברו אישור של משרד החינוך והשימוש בהם מותנה בהתאמה לתוכנית לימודים ובהתאמה לסוג ספר מודפס ודיגיטלי כאחד. בחוזר מנכ"ל מדגישים "כחלק מהתכנית הלאומית "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21" ובמסגרת מהלכי הפיתוח של תוכן חינוכי דיגיטלי, החליט משרד החינוך לצאת במהלך של יצירת חלופה דיגיטלית לספרי הלימוד המודפסים בתוך חמש שנים (עד לשנה"ל התשע"ז). ספרים דיגיטליים מאפשרים לנצל יתרונות ייחודיים לתשתית הטכנולוגית לשם קידומה של פדגוגיה חדשנית בכיתה.."

ממחקרים שונים שבדקו הרגלי הקריאה: קריאה בפורמט דיגיטלי  לעומת קריאה בפורמט מודפס  הן בקרב ילדים והן בקרב סטודנטים לא נמצאו הבדלים באיכות הקריאה. ממצאי הסקר שנערך בקרב ילדים גילה שהם מעדיפים לקרוא באמצעים דיגיטליים מאשר באמצעים מודפסים. אם כי הם נהנים פחות מהקריאה והם מבצעים אותה באיכות נמוכה, דהיינו קריאה מרפרפת לרוב. כתוצאה מכך המלצת החוקרים הייתה לשלב את שני האמצעים ולא לזנוח אף אחד מהם. כמו כן במחקר שערך פרופ' עשת בקרב הסטודנטים בקריאה דיגטלית לעומת קריאה מחומר מודפס גם לא נצפו הבדלים. אם כי פרופ' עשת מדווח שעל פי הממצאים נמצאה השפעה על טיב הקריאה בין הסטודנטים בקריאת טקסט דיגיטלי לבין טקסט מודפס. לטענתו הפער קיים היות והקוראים עדיין לא אומנו והתנסו מספיק בקריאת טקסט דיגיטלי לכן ביצועיהם פחותים יותר באיכות הקריאה. רכישת ניסיון בקריאה דיגיטלית תהפוך להיות קריאה שגורה בדומה לקריאת חומר מודפס. 

העדפותיי האישיות נמנות מסיבות שונות כאשר יש לי יכולת בחירה. הדבר מתבטא  באמצעים שונים הנקרים בדרכי. בתור סטודנטית במגמת תקשוב ולמידה אני מוצאת את עצמי מדי יום ביומו ופעמים רבות גם מספר שעות ביום קוראת טקסטים דיגיטליים  שונים. בזמן שהקריאה מתבצעת דרך צג המחשב אני מרכיבה משקפיים המסייעות לי לראות טוב יותר את הטקסט, להתמקד יותר בפסקה מסוימת, לדפדף ולהתאמץ להסתכל על צג המחשב שלא ירצד. מאחר ויש לי קשיים במיקוד ראייה הקריאה הדיגיטלית של מאמרים נדרש ממני קריאה מעמיקה בריכוז מרבי והדבר מקשה  עליי להתרכז בתוכן הטקסט. כך גיליתי שאני קוראת טקסט מספר רב של פעמים שבתחילה הקריאה היא מרפרפת שוב ושוב ונדרש זמן רב עד שאני מפיקה מהטקסט האמור את הבנתי.
לעומת זאת כאשר אני קוראת טקסט מודפס אני יכולה תמיד לדפדף קדימה ואחורה, לקרוא מהסוף להתחלה, להתרשם מאיכות המאמר על ידי דפדוף. כמו כן מאחר ויכולותיי החזותיות טובות יותר אני "מצלמת" פעמים רבות חלקים מתוך הטקסט והדבר מסייע לי בתהליכי הזיכרון להצליח טוב יותר להבין ולהתמקד.  בדרך זו  אני מצליחה לקרוא ביתר קלות קריאה מעמיקה בטקסט, לסמן במרקר מה שחשוב עבורי, לכתוב על גבי הדפים הערות/הארות וביום אחר אני ממשיכה בקריאה, מהרהרת ומערערת על מחשבותיי הקודמות.

הדבר גרם לי מתוך סקרנות ועניין גרידא להרהר ולשאול אנשים הסובבים אותי לנטייתם והעדפותיהם בין קריאה דיגיטלית לבין קריאה מחומר מודפס. המחקרים שהובאו להלן מתייחסים לקריאה של טקסטים דיגיטליים לעומת מודפסים. המוטיב שחזר על עצמו ע"פ ממצאי המחקרים עסק בסוג הקריאה. מנקודת מבט למחשבה-  עקב השינויים של השנים האחרונות מתעוררות אצלי מחשבות שונות: במידה מעבירים את כל ספרי הלימוד לטקסט דיגיטלי האם איכות הקריאה תהיה זהה לספרי לימוד מודפסים? האם התלמידים יסתפקו בקריאה מרפרפת? האם נדרש ללמד את התלמידים מיומנויות נוספות בתהלוך בטקסט דיגיטלי? האם ציבור המורים חשוף להעדפות התלמידים כדי לשנות את דרך ההוראה בהקניית סוגי הקריאה?  
עדיין אני מעדיפה לקרוא בפורמט מודפס אם כי ידוע לי שבפורמט דיגיטלי אין מניעה ועלינו להתמודד עם החדשנות גם של ספרים דיגיטליים.
אני מאמינה שיש אנשים נוספים החושבים כמוני בקנה אחד שספר מודפס עדיף ואף חיוני על ספר דיגיטלי כפי שדניאל ג'. בורסטיין אמר " דבר נפלא בספר, בניגוד למסך מחשב, הוא שאפשר לקחת אותו אתך למיטה".



יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

לקרוא בלוג או לכתוב בלוג - יש העדפה או אין?


"ישראלים בעידן הדיגטלי - 2012" הינו מחקר אינטרנט מקיף אשר בחן את הרגלי הצריכה בישראל בעקבות שירותי WEB 2 המאופיינים בשיתוף, יצירת חומרים תוכן (תמונה, סרטון, טקסט ועוד) לצד מגוון עצום של תכנים באינטרנט הכתובים חלקם בעברית וחלקם בשפות אחרות.

בקריאה מרפרפת ולאחר מכן בקריאה מעמיקה התרשמתי מתוצאות המחקר בעקבות למידה בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" של הגב' חגית מישר-טל. נתקלתי בהתייחסות לכתיבה וקריאה בבלוגים. על פי תוצאות המחקר הממצאים הראו ש- 33% מגולשי האינטרנט בישראל קוראים בלוגים. לעומתם רק  15% מגולשי האינטרנט בישראל כותבים בלוגים. כמו כן לא נמצא הבדל בין הרגלי הקריאה וכתיבת בלוגים בין נשים וגברים.

על פי תוצאות המחקר החלטתי להתעמק בממצאים מנקודת מבט שלי להבנת הפער על פי הממצאים שבין קריאה וכתיבה בבלוגים.

משיטוטים רבים ברשת האינטרנט שהפכה בחיינו לחלק בלתי נפרד ניתן למצוא מגוון עצום של בלוגים שעוסקים בתחומים שונים: אישיים, חינוכיים, תרבותיים מקצועיים ועוד. במחשבה מעמיקה גיליתי שאופן הגלישה שלי בבלוגים שונים עוסקים פעמים רבות בתחומי העניין האישיים שלי, בישול וצילום. כמו כן בתחום החינוך אני מרבה לקרוא בבלוגים שונים העוסקים בחינוך על כל היבטיו השונים בפרט בתחום התקשוב.

על פי תוצאות המחקר שיעור הקוראים בבלוגים עומד על 33%. במחקר צוינה תדירות הקוראים שנעה בין תדירות גבוהה לבין תדירות נמוכה של קוראי הבלוגים. בתהליך קריאה בבלוגים בדומה לתהליך קריאה הקורא בוחר את סוג הקריאה: קריאה מרפרפת, מעמיקה, או קריאה לשם הנאה. הקורא מתרשם מאיכות הכתיבה, מרעיונות שונים, הבנה וידע ולפי צרכיו מגלה סקרנות ועניין.

לעומת זאת כותב הבלוג כותב על מצבים שונים המזמנים עבורו כתיבה. הכותב מביא לידי ביטוי את יכולותיו התקשורתיות הבין אישיות. כתיבתו מאפיינת רצף חשיבה והבהרת רעיונות שונים. הוא מאפשר לפרט להגיב כאשר הוא מפרסם את רשומותיו.

ג'ורג אורוול (1984) בספרו " מדוע אני כותב" בירר את הסיבות שסופרים שונים כותבים. לטענתו ארבע סיבות: א. אנשים כותבים מתוך אנוכיות שהפרט רוצה להיראות חכם בפני הבריות. ב. התלהבות אסתטית- הסופר מעוניין לשתף את האחר בחוויותיו. ג. דחף היסטורי- הסופר מגלה עובדות לאמיתן. ד.  תכלית מדינית- הסופר מעוניין להשפיע על דעות האחר. הוא מציין כי דחפים אלו עולים ויורדים בהכרח מאדם לאדם ומתקופה לתקופה.

בהשוואה לסקר שהובא להלן לא צוינה העובדה האם כותבי הבלוגים הינם סופרים. הכתיבה בבלוג אופיינה על ידי החוקרים כ"פלטפורמה המאפשרת לכל גולש לפרסם את הגיגיו ללא עריכה ולשתף את הקוראים בדעותיו, עמדותיו ומחשבותיו". כאשר נבחנה הסיבה לכתיבת בלוגים  רוב הנבדקים השיב שהסיבה לכך היא להביע את דעתם, ולשתף את הכלל. חלק מהנבדקים השיב שאינו יודע מה הסיבה. וחלק מועט השיב שמטרתו להיחשף לדעות של האחרים.                                 

אם כך, כשאני בוחנת את כתיבתי אני מעלה מחשבות, הרהורים שונים, הגיגים ותחושות בנוגע לתחום התקשוב בהקשרו לחינוך. אני מודעת למניעים והתפתחות בכתיבה בבלוג חינוכי שהוקם במסגרת לימודי. החקירה של רעיונות באה לידי ביטוי על ידי הבנה וקריאה בבלוגים ומאמרים שונים המאפשרת לי להתרשם מדיונים מעמיקים בנושאים חינוכיים שונים בתחום התקשוב. ההתעסקות עבורי הינה אקטואלית תוך ניתוח ואיסוף מידע מהימן ופיתוח חשיבה מטא קוגנטיבית. תדירות העלאת הפוסטים הינה אחת לשבוע אם כי עדיין איני מקבלת התייחסות לרשומות השונות מחברי הקהילה או יחסי גומלין.

בעקבות הפער הגדול שנמצא ע"פ הסקר החוקרים מצאו שכותבי הבלוג מהווים בעוד שמחצית מהאנשים הם קוראי הבלוג. ניתן להסיק מכך שהקוראים הם פי שניים מאשר כותבי הבלוג. כאשר אני חושבת על כך אני תוהה ומנסה להבין בעוד שאני מודעת לכך שתהליך כתיבה הוא מאמץ מחשבתי/שכלי הדורש קריאה מעמיקה, העלאת רעיונות, המללה של כל מיני מחשבות, שפה עניינית וברורה לקורא תוך הקפדה על כללי דקדוק מקובלים.

אני חושבת שכמה סיבות נעוצות בעובדה שאנשים ממעטים לכתוב והעדפתם ניכרת יותר בקריאת תוצרים כתובים. ייתכן ולאנשים אין זמן לייצר תוצרי כתיבה ראויים או שאינם מעוניינים לשתף אחרים במחשבותיהם.  ייתכן ואינם "כותבים מלידה" ועבורם תהליך כתיבה הוא מייגע ודורש מאמץ שכלי מרובה או ייתכן ואינם אוהבים לכתוב כלל ...

סיבות רבות יכולות להיות לכתיבה מועטה בבלוגים לעומת קריאה. לכן – בתור ציבור מורים עלינו להמשיך לשים דגש ולפעול במקצועיות ובנחרצות כדי לזמן לתלמידים הזדמנויות כתיבה שונות וכך לאפשר גם לאותם תלמידים המתקשים בכתיבה כבר מגיל צעיר לייצר תוצרי כתיבה שונים וכך אולי יצליחו להתגבר על המכשולים שבכתיבה. הרי- מכאן זה מתחיל!


"הכתיבה מאפשרת לנו לא רק לומר מה שאנו צריכים לומר, אלא גם לראות את מה שאנו צריכים לומר 
(ברויטר ופקרדמליה, 1996)