"מילים זה כל מה שיש לי זה הוני,
זה אוני וזה אני... ולא אשחית מילים לשווא על המובן מאליו
"
(מתוך: שיר המילים, חוה אלברשטיין).
(מתוך: שיר המילים, חוה אלברשטיין).
"פרגמטיקה מתעסקת בעיקר במבע המבטא את השימוש בלשון, ולא במשפט המייצג צורה מופשטת
של השפה לצורכי ניתוח. הפרגמטיקה עוסקת בדרך כלל בהקשר של שיחה. בפרגמטיקה נערך בידול
בין "משמעות המשפט" ל"כוונת הדובר" ( מתוך: ויקפדיה).
בשנים האחרונות אני עדה לתופעה שאני מכנה אותה "קָצְרוּת
בְּהִידִבְּרוּת". כוונתי היא שנוכחתי לדעת שגם אני וסובבי משתמשים בשפה
מקוצרת בעת שימושי בפייסבוק ובמסרון (SMS). לכן אני עומדת על כך לקרוא
לתופעה ולומר קצרות=מלשון המילה לקצר. דהיינו; למעט במילים, לצמצם, ולקצר באלגנטיות משפטים. באופן זה להעביר את המסר לאחרים באופן בהיר ונהיר.
בחשיבה מעמיקה לסיבה להיווצרות שינוי זה שלא בהתאמה להגדרת פרגמטיקה כמקובל, גיליתי שבתור
מורה העוסקת בלקויות למידה במידה ותלמידים מגלים קושי בביטויי תקשורת אזי אני יודעת
שעליי לפנות לערוץ השפתי על מנת לקדם אצלם את היכולת להרחיב בהרכבת משפטים ארוכים.
למשל, באמצעות קומיקס ניתן לבטא סיטואציות קצרות בבועות דיבור תוך כדי העברת
תחושות ורגשות.
לעומת זאת תרבות SMS באמצעות טלפון נייד היא תרבות
מיוחדת שנטמעה בקרבנו מבלי לשים לב. אנשים רבים שאני מכירה מספרים שכתיבתם באמצעות
מסרון (SMS) היא כתיבה ממצה, עניינית וקונקרטית. השפה שלהם היא לקונית בכוונה כי
הם לא מרגישים שיש צורך לכתוב משפטים ארוכים וכי הקורא לא בטוח יקרא אותם. הם
כותבים בקצב האישי שלהם אין צורך באינטונציה לכן חוסר המבע עבורם דורש מהם כתיבה
מהירה ועניינית. גם צרכי הם כאלה. אני כותבת נטו- מילים. אין מולי אדם כך שאינני
מתעסקת בשפת גוף, אינני צריכה למהר לכתוב – הדבר נעשה בקצב שלי, אני מבטאת את עצמי
בדרך שאני בוחרת ואין מישהו שבוחן את תנועותיי, טון הדיבור שלי לא משתנה ולא נשמע.
יתרה מכך לעתים אני כותבת מילים בכוונה תחילה עם אותיות תחיליות כסופיות, מחברת
מילים, משמיטה מילות חיבור ולמרות זאת המסר שבכוונתי להעביר הינו ברור לכל כשם
שהמסרים שאני מקבלת באותה דרך ברורים לכל.
האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 היא הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית?
עוז
אלמוג, היסטוריון וסוציולוג הסביר את התופעה: "הפייסבוק מעצים את הפער שהולך ונפער בין השפה למחשבות האמיתיות,
או יותר נכון – בין שפת הדיבור לשפת "הדיבור בפייסבוק". במקרים רבים זה לא
אותו דבר". לדבריו התופעה נקראת "משטרת הקיצור" מאחר והעולם נעשה מהיר
יותר וחסר סבלנות, ואיתו גם התקשורת. לדבריו שם המשחק היום הוא תמצות, ענייניות, חסכון
בזמן, במקום ובאנרגיה, וכמובן גירוי מהיר שמאפשר לעבור לבא בתור.
"הטכנולוגיה מאפשרת מהירות ואף אחד לא רוצה לפגר אחריה. אין זמן
ואנרגיה לקלוט, לעכל וליהנות מהכל; המצאי רק הולך וגדל מאפשר זמינות והפיתויים רבים.
לכן הפתרון הוא לרפרף, כלומר ליהנות קצת מכל העולמות. המחשב מאפשר לנו להעביר מסרים
ויזואליים בקלות ובכך לחסוך מלל. כתוצאה מכך נולדו פתרונות משעשעים למילים; חיבורי מילים כמו: גמאני (גם
אני) או השמטת אותיות כמו: משו (משהו) ועוד.
מחד, הוא
מציין שיש תועלת בקיצורים של העברת המסרים. יש ניפוי מידע שלא רלוונטי ותרומה
להשכלה מאחר ונדרש מיקוד במידע שנמסר, כמו "ויקיפדיה". מאידך, יש מחיר לשפה
המקוצרת בהעברת מסרים משום שהכל נעשה רדוד ושטוח. לכן יש להשקיע רבות כדי ליצור,
ליהנות ולהשכיל.
בהקשר זה גם החוקר מרשל מקלוהן (1967) הסביר את התופעה : "הטכנולוגיה קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו
לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות".
לכן הוא הדגיש את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום
הוא המסר שמעבירים. למעשה המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.
בדומה לדברי החוקר מרשל מקלוהן שהוזכר לעיל גם שפת המסרונים וגם שפת העברת
מסרים בפייסבוק מייצגות קיצורי דרך בשפה. בשניהם המסר שמועבר הוא קצר וענייני. ה"לייק"
בפייסבוק מעביר מסר של אהדה ובפרגון וזאת באמצעות מילה אחת בלבד. במסרון הדבר מתבטא
פעמים רבות על ידי חייכן. שניהם מייצגים קודים חברתיים ותרבותיים.
אם כך עדיין אני תוהה לעצמי:
האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית? הרי בשתי המילים מופיעה המילה קול - האמנם הוא נשמע? או שמא הוא פסיבי?
או לחלופין כדאי או לא
"להשחית מילים לשווא"...כפי שחווה אלברשטיין ציינה בשירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה