שפת התכנות- בין ילדים למבוגרים

מחשבים הם כמו אלים מהתקופה הישנה; המון חוקים ואף לא טיפת רחמנות. (ג'וזף קמפבל)

בעקבות למידה בקורס " שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות " נחשפנו ע"י ד"ר יאיר צדוק לשפת התכנות. מטרת הקורס הינה לבנות  אתרי אינטרנט ואפליקציות תוך שימוש בטכנולוגיות המשמשות לבניית אתרי אינטרנט ללמידה. בתהליך הלמידה נחשפנו לאתרים מוכרים שבאמצעותם הצלחנו להבין מהי שפת התכנות.  צעד אחר צעד הוסברה שפת התכנות על ידי ד"ר יאיר צדוק ולאט לאט התבהרה לה תמונה כללית כיצד בנוי אתר אינטרנט.

בדומה לדברי חוקר המדיה "דאגלס ראשקוף" (הוזכר בעבר ברשומות קודמות) שהתווה עקרונות בסיסיים להתמודדות עם החיים בעידן הדיגיטלי הועלתה נקודה מרכזית וחשובה לטענתו: "בעידן הדיגיטלי לא מספיק לדעת להשתמש בתוכנות, אלא צריך  ללמוד איך לייצר תוכנות...לדעת לתכנת משמעו להבין כיצד פועלת המערכת, להבין מדוע דברים מתבצעים כך ולא אחרת, וגם לראות את העולם כולו כפלטפורמה אשר ניתנת לשינוי. לא לדעת לתכנת – או לפחות לא להבין איך מתנהג עולם של תוכנה – גורם לנו להיות עיוורים לאופן בו ההטיות הטבועות בטכנולוגיה מעצבות את החיים הדיגיטליים"...

ראשקוף ציין בדבריו את החשיבות לדעת לתכנת בדומה לסילבר שגם הוא מאמין שכל אדם לצריך לדעת לתכנת "כפי שכל אדם צריך לדעת לכתוב, גם אם הוא לא חי מכתיבה, כל אחד צריך לדעת לתכנת". לעומת ראשקוף סילבר מאמין שחשוב ביותר שילדים בהיותם צעירים ילמדו  לתכנת כפי שפורסם בכתבה מתוך עיתון כלכליסט: "כל ילד צריך לדעת לתכנת". הכתבה עסקה בפיתוח הידע של התכנות. על פיו ראשית כל הילדים צריכים ללמוד לתכנת. כתוצאה מכך הוא פיתח תוכנה המלמדת ילדים לתכנת יישומים פשוטים הנקראת "סקארץ" בארצות הברית.

לעומתו, בארץ פועל החוקר צוקרמן להפצת סקארץ. גם הוא מסביר שיש לקיים חינוך טכנולוגי מגיל 8: "תכנות זה הנייר והעיפרון של המאה ה-21". לטענתו, השימוש בגיל צעיר בתכנות מרגילה את המשתמש למחשבה אנליטית של מדעי המחשב. דרך זו תהווה לילדים בגיל צעיר דרך ליצור בעזרת טכנולוגיה. הוא מדגיש ומסביר שילד יצירתי בן שבע מגלה יכולות טובות להסתדר היטב עם עכבר ומחשב לפיכך הוא יכול ללמוד את התכנות ביתר בקלות מאדם בן 30 שיש לו חששות מפני תכנות.

מכל האמור ניתן לומר שלימוד שפת התכנות במאה ה-21 חיוני הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים לפי דעותיהן של החוקרים שעסקו בנדון. אי לכך אני מאמינה  שהסיבה ללימוד שפת התכנות במגמה שלנו נשענת על ההנחות שצוינו. הודות לכך אני שמחה שעלה בידינו להיחשף ולהכיר את שפת התכנות ברמה בסיסית.

בהקשר זה, אני תוהה לעצמי בעקבות קריאת מחקרים שונים על שפת התכנות בגילאים צעירים שצוינו. האם יכולת הזיכרון והתמודדות עם הכרת שפה נוספת חיונית אצל תלמידים צעירים בשלב זה? האם היא מקרבת אותם לעולם המדיה או מרחיקה? האם התלמידים הצעירים יכולים להתמודד עם אתגר של לימוד קידוד- הן מבחינת יכולת הזיכרון, התמודדות עם תסכולים וגילוי למידה עצמית? האם לא כדאי שישקיעו בשלב זה את יכולותיהם בדרכי יצירה חוויתית לפני היותם מתכנתים?

ועוד- נקודה למחשבה!!

http://zarim.net/blog/archives/565

http://www.calcalist.co.il/articles/1,7340,L-3300743,00.html

 

ילדי גנים - מתוקשבים - כן או לא ?

בכל פעם כשלוותי את בני הצעיר לגן התבוננתי בפינת המחשבים כך גיליתי שני מחשבים "כאבן שאין לה הופכין". בגן נוכחה פינת מחשבים אך ניכר כי הייתה ללא שימוש. פניתי לצוות המקצועי במקום בשאלה מדוע פינת המחשב אינה פעילה כלל. נתקלתי בתשובות ש"אין ממש זמן"..."הילדים לא ממש אוהבים"..."אולי בפעם אחרת נקדיש זמן להדרכה לילדים על המחשב"...ועוד כהנה וכהנה.

תשובות אלו עוררו אצלי מחשבות ותהיות שונות לגבי שימוש במחשב לטובת צרכי הלמידה. לכן מאז גמלה בליבי ההחלטה לנסות להבין ולברר האם השערתי נכונה: גני ילדים מתוקשבים במידה פחותה בהשוואה לבתי ספר.

מחקרים רבים נערכו על הטמעת תכנית התקשוב בבתי ספר בשנים האחרונות. מודל ההתערבות של התקשוב בבתי ספר על פי מחקר שנערך  על ידי החוקרות שמיר-ענבל וקלי (2009) שחקרו את הטמעת תרבות תקשוב בבית ספר. על פי ממצאי המחקר נמצא שטכנולוגיית התקשוב, מיושמת תוך שילוב רציונל פדגוגי סוציו- קונסטרוקטיביסטי, מאפשרת למורה ליצור ולעצב פעילויות התומכות בלמידה עצמאית ולתלמיד להתנסות בבניית תוצרים עשירים, ולרכוש מיומנויות-חשיבה מסדר גבוה.  החוקרות ייחסו את הצלחת ההתערבות למגוון הפעילויות במודל ההתערבות ברמה פדגוגית, טכנולוגית וארגונית, בראיה אזורית, בית -ספרית ופרטנית . התהליך עודד מורים לעבוד בצוות מתוך עזרה הדדית . הרוח השיתופית שהתפתחה עודדה מורים נוספים, גם כאלה שהביעו התנגדות בתחילת הדרך, להצטרף לעשייה המתוקשבת הכללית.

בגיל הרך על פי אסכולות שונות בפסיכולוגיה ההתפתחותית תהליכי החשיבה נמצאים בתהליך של צמיחה והתפתחות. טווחי הקשב והריכוז בגיל זה הם קצרים יחסית ולכן יש צורך בתהליכי למידה שונים. אופן הלמידה משתנה עפ"י צרכי התלמיד. לימוד התלמידים בגיל כזה דורש שימוש באמצעים קונקרטיים במגוון דרכים ואמצעים לקליטה ולהפנמה של הלמידה. אמצעי המחשה מקלים על הלמידה של הילד ועוזרים לילד להפנים את הנלמד. אריקסון הדגיש את החשיבות של שלבים פסיכו חברתיים, פיאז'ה הדגיש את החשיבות של ההתפתחות הקוגניטיבית כפחות תלויה בסביבה אלא תלויה בהבשלה פנימית וויגוצקי הדגיש את חשיבות הסביבה והחינוך בהתפתחות השכלית ומדגישות את האקטיביות של הילד במהלך תהליך הלמידה. הידע נבנה בקוגניציה של הילד עצמו  ללמידה. (מתוך: טל,ק.(2003), למידה תואמת התפתחות הד–הגן ד', רבעון לחינוך בגיל הרך, תשס"ג).

גננות שונות ששוחחתי איתן דיווחו על קושי שלהן להכיר במחשב כאמצעי ללמידה אך הן היו מוכנות ללמוד את השימוש המושכל בצורה הדרגתית. על אף שבגף יישומי מחשב – תכנית תקשוב בגנים מכירים בחשיבות של מחשוב ותקשוב "המציבים בפני מערכת החינוך אתגרים ליצירת תהליכי למידה והוראה בסביבות למידה חדשות". כאשר אחת ממטרות העל הינה "פיתוח מצבי למידה מתוקשבים ופתיחת ערוצי תקשורת ברמת הילדים והגננות."

ואני שואלת- האמנם זה כך?

למיטב הבנתי וממה שנאמר לי על ידי מספר גננות שפגשתי במידה ונערוך השוואה בין הטמעת תכנית התקשוב בבתי ספר לעומת גני ילדים נראה שעדיין קיים פער גדול . אם כך, לדעתי יש החמצה מאחר ושימוש באמצעות הטכנולוגיה יכול להוות בגיל הרך אמצעי נוסף לילדים שטרם רכשו את הקריאה והכתיבה. באמצעות אמצעים ויזואליים  וקוליים יכולים הילדים לשנן ולהטמיע את הנלמד תוך למידה חוויתית.

במידה ונדרש ממני להעמיק בעניין ולחקור לעומק - הייתי בודקת בראש ובראשונה: האם ציבור הגננות מתוקשב באותה מידה שמורים מתוקשבים? האם בגני הילדים קיימת מערכת טכנית שתתמוך בגננות בעבודתן? האם הגננות מגלות הבנה בערך מוסף של התקשוב בלמידת הילדים?

בעקבות סקרנותי אמשיך לנסות לדלות מידע בכדי להבין יותר לעומק באיזה מקום נמצאים גני הגנים מבחינת התקשוב שהרי חלק מהשאיפה במאה ה- 21 לקדם את הילדים לאוריינות דיגיטלית.

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2277

https://sites.google.com/a/tzafonet.org.il/tikshov/Home/age-group/kindergarten

 

עם או בלי

 "הלם העתיד ו/או ההווה "לדברי חוקר תקשורת העונה לשם "דאגלס ראשקוף" שנחשפתי לדבריו בקורס של הגב' נעמי מרסייה-פורת. דבריו מהווים נקודות רבות למחשבה. לטענתו הסימפטומים המאפיינים את "הלם ההווה" שהבולט ביניהם קיבל כינוי של: דיגפרניה = דיגטלי + סכיזופרניה. לדבריו ההלם שמכניסה אותנו הטכנולוגיה לא נובע מעודפות באינפורמציה אלא למשל, מקיום של אדם בכמה מקומות בו זמנית: פייבוק, טוויטר, מייל ועוד. בעקבות הניסיון להיום במקום אחד בו זמנית אנשים נכנסים למצב של בלבול. דוגמא נוספת לדבריו המאפיינת את "הלם ההווה" משקפת לדעתו הידרדרות מתמשכת של קליטת סיפור לינרי תוך ניתוח תוצאות. לכן כשאנו מבקשים לדעת תשובה אנו מצפים שהיא תינתן  לאלתר עם הקשרים והסברים ואין לנו סבלנות לניתוחים ומחשבות שונות.

לטענתו העידן הדיגטלי הוא שלב מהפכני נוסף בהתרחקות האדם מטבעו. מאחר והטכנולוגיה משבשת לנו את מושג הזמן עצמו, ומונעת מאיתנו לזכור ולתכנן את מה שאנו רוצים. לכן הוא מציע לבחון בזהירות כיצד חווית המדיה הספציפית משפיעה עלינו. הוא מדגיש שחשוב לסייע לאנשים לבחון את השימוש במדיה בצורה נבונה תוך שימוש במדיות השונות.

בדומה לכך גם ד"ר קורץ בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" על ילדים דיגיטליים חקרה את השפעות האינטרנט ושל משחקי המחשב מבחינה פסיכולוגית על ילדים טוענת שיש לנסות להעלות השערות על ההשפעות של המדיה וללא שיפוט. לדבריה, "כל מי ששופט בחומרה את ההתנהגות הדיגיטלית של הילדים חוטא בבורות". קורץ מציינת, שבמשחקי מחשב מורכבים חל שינוי באופן של קליטת דימויים חזותיים. כתוצאה מכך הילדים מפתחים זמן תגובה מהיר ומרגילים את עצמם לקבלת משוב מיידי. בשל כך הם עלולים לפתח בעיה בדחיית סיפוקים. לכן תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים החדשים הללו ולהתייחס אליהם מאחר והילדים נולדו לתוך מציאות נתונה.

שני החוקרים שהובאו להלן מביעים את דעתם על השפעת המדיה בעידן הדיגטלי. בעוד שראשקוף מתייחס להשפעת המדיה באופן כללי ד"ר קורץ מדגישה את ההשפעה של האינטרנט בפרט במשחקי מחשב שונים על הילדים בבחינה פסיכולוגית.

ניתן להסיק מכך ששתי דעות החוקרים מבטאות את הצורך בקבלת מידע מידי שעלול לגרום הן למבוגרים והן לילדים לדחיית סיפוקים בעידן הדיגיטלי. שניהם מציעים לבחון את השימוש במדיה בצורה מבוקרת, אצל ילדים המורה יסייע לכך ואצל מבוגרים  על פי צרכיהם.

בדומה לד"ר קורץ גם החוקרת "Mary Beth Hertz" מצאה שהילדים של הדור הזה הם ילידים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות. וזאת בעקבות ממצאי מחקרה שנערך בכפר אתיופי נידח ללא ציביליזציה שלכל הילדים חולק טאבלט אנדרואיד. ללא הנחיות והכוונה מפורשת המבוגרים והילדים גילו והבינו איך להשתמש בטאבלט בנוסף גם למדו לנטרל חלק מהבקרות שהורכבו על המכשירים. שימושם היה על פי דרגות שונות במורכבות המחשב.

לאור הדעות השונות שהוצגו להלן הייתי סקרנית לדעת מה היה קורה - אילולא והחוקר ראשקוף שצויין לעיל עובר לגור בכפר נידח באתיופיה בהתאם למחקרה של  " Mary Beth Hertz" .

מעניין אותי לדעת – איך היה מגיב החוקר לאור העובדה שזהו כפר נידח וייתכן ואמצעי הטכנולוגיה לא מצויים שם? כיצד היה מתפקד ברמה יום יומית? האם היה מביע שמחה ואהדה כלפי חיים מסורתיים כבעבר או היה מבטא את רצונו לשוב במהרה לחיים מודרניים תוך שימוש במדיה?

לאור הדעות השונות שהובאו להלן אני מוצאת מכנה משותף בין כל החוקרים: הטכנולוגיה מצויה בידינו, הילדים נולדו לתוך עידן טכנולוגי. לא ניתן להתעלם מעובדות שונות שגם בתחום החינוך הדבר מהווה חשיבה נוספת כיצד להטמיע את הקיים. חשוב לציין שעל אף העובדה שהמדיה קיימת כולם הדגישו את החשיבות הרבה להשתמש בה בצורה יעילה, מבוקרת ומושכלת בהתאם לצרכים הנדרשים.

נקודה למחשבה! 

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=6761

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600799,00.html

http://www.haaretz.co.il/captain/gadget/1.1373584

התפתחות מקצועית דרך רשת חברתית בקרב ציבור המורים - הסטודנטים

שיתופיות הינה חלק מיישומי כלי ה- WEB2. צוות הסטודנטים שלומד עמי במגמת "תקשוב ולמידה" משתף, תומך, מעלה תהיות, חוקר, מעלה קבצי לימוד למי שנעדר, דואג ושואל. והכל נעשה דרך ברשת חברתית ה- פייסבוק.

מהי רשת חברתית?

"רשת חברתית היא פלטפורמה אינטרנטית, בעלת טכנולוגיה ייחודית, המאפשרת לחבריה ליצור עמוד אישי, הכולל פרופיל ופרטים שכל אחד מהם בוחר לפרסם על עצמו. כל חבר ברשת יכול להכניס אליה תכנים מגוונים, כגון, בלוגים, תמונות, סרטונים. הרשת מאפשרת לנהל קשרים עם אנשים בעלי עניין משותף ולחלוק איתם תכנים אישיים. אפקט הרשת נוצר בין השאר כשחבר אחד יכול להציע חברות לחבר שהוא אינו מכיר, אך נמצא באוסף החברים של גולש שהוא מכיר. סיבה רווחת להצעת חברות כזו היא תחומי עניין משותפים." (מתוך "לקראת בימת דיון", גיליון 45, ביטאון מכון מופ"ת, אפריל 2011, עמ' 100).

החוקרים רותם ואבני (2005) חקרו ומצאו שברשת חברתית החיברות מתקיימת בקשרים שונים: בין הפרטים או בקשר חד צדדי. כמו כן הם הבדילו בין קשר מתמשך, קבוע או תקופתי.  סוג הקשר לדעתם יבוא לידי ביטוי ברלוונטיות ומידת הסיפוק של הפרטים אשר מנהלים קשר בינהם. כך גם לרשת חברתית ישנה חשיבות בניהול המידע הארגוני.

צוות הסטודנטים שלומד עמי במגמה מייצג כביכול ארגון העומד בפני עצמו תוך אימון בין חברי הקבוצה, רלוונטיות מידע מבלי שיהיה צורך לאשר את הכתוב, גילוי מוטיבציה של כלל חברי הקבוצה   ועוד.  בעוד שהמשותף לכולנו הוא ניהול מידע ארגוני. דהיינו, ההתנהלות באמצעות הפייסבוק כאשר הקבוצה הינה קבוצה סגורה המתנהלת באופן עצמאי ופתוח, נגיש לכל מידע נדרש לכל חבר בקבוצה. קהילה זו של חבורת לומדים הינה קהילת "מבנה ידע" לדברי החוקרים. בדרך זו אנו הסטודנטים מנהלים למידה משמעותית, עדכנית. השיתוף נעשה לרוב במישור המקצועי ומעט מאוד במישור האישי.

כאשר אני שואלת- אני מקבלת את המידע הנדרש. כמו כן אני מתעדכנת ומעדכנת עדכונים שונים ו/או קישורים הנשלחים והכל בהקשר לתקשוב שהינו מחבר בין כולם. למרות זאת מעניין אותי לברר האם העברת המידע מספקת את ההתפתחות המקצועית שלנו בתור סטודנטים הלומדים באותו תחום משותף? מהם הכלים הנוספים להתפתחות מקצועית עבור צוות המורים הסטודנטים השותפים לתחום הלמידה?

מהיכרותי וניסיוני, רשת חברתית זו המהווה תמיכה מקצועית עבורי ואינה מיותרת. תרומתה היא רבה בתחומי הלמידה בנושא התקשוב. השיתופיות גורמת לי להתעדכן בכל פעם ולהיות שותפה ומשתפת בקבוצה. אם כי השיתוף דרך רשת חברתית אינה מספק לפי דעתי לכן תמיכה נוספת דרך מתקיימת באמצעות פורומי למידה שונים במודל שהינה נחוצה ויעילה להמשך הלמידה והתמקצעות.

אחד הדגשים שבית ספרי שם לו למטרה לנוכח ידע הרב שיש למורים הינה השיתופיות בין חברי המורים תוך שילוב מושכל בסביבה מקוונת. על אף היתרונות הרבים ללימוד באמצעות רשת חברתית – עדיין אני תוהה לעצמי :

השתלמות מורים דרך רשת חברתית בבית ספרי תוכל להתקיים באופן זו? האם צוות המורים מספיק מיומן  ומקצועי בשימוש כלים טכנולוגיים שונים? האם תתקיים חיברות בין המורים בביה"ס תוך שיתופיות הדדית ? לדברי החוקרים שגילו שברשתות חברתיות קיימים  100% צרכני מידע ,%10 מעדכנים, ממזגים ויוצרי מידע, ו -%1 יוצרים מרחבים שיתופיים  חדשים (מתוך פוסט בבלוג של B/H ראה בתוך המאמר של רותם ואבני) יש שותפים עיקריים והשאר מקבלי מידע.

רוג'רס (Rogers, 2003) שחקר את תהליכי האימוץ של חדשנות טכנולוגית על ידי חקלאים ופיתח מודל שתיאר שלבים בתהליך האימוץ . מודל זה הועבר לתחום החינוך כדי לבצע התאמה  בחדשנות טכנולוגית. בתחום החדשנות לפי רוג'רס ישנן 5 קטגוריות המסווגות את הפרטים בחברה באימוץ החידוש: המחדשים, המאמצים המוקדמים, הרוב המקדים, הרוב המאחר והמשתהים.

כרכזת תקשוב בבית ספרי אני יכולה להעיד שאם נבחן את הפרמטרים שהחוקר הציע אני מוצאת לנכון שבית ספרי, דהיינו הארגון לאחר שהטכנולוגיה הוחדרה מכבר יכול  ליישם את הטכנולוגיה לטובת צרכיו. הדבר אומר, שלאחר שהתקיים בבית הספר תהליך של אימוץ חדשנות והמורים מרגישים בטוחים יותר ביכולותיהם הטכנולוגיות מומלץ וחשוב ליזום  מרחב למידה, שיתןף, העברת מידע גם בקרב המורים. על אף שחלק מן ציבור המורים  מההתרשמות שלי והובלה בבית הספר כרכזת תקשוב עדיין הם ב"רוב המאחר", שלא נוטים במהרה לאמץ את החדשנות ומתייחסים בספקנות וחשד כלפי החידושים.

לעניות דעתי זהו אתגר להקים רשת חברתית לצרכי לימוד והתפתחות מקצועית בקרב המורים בביה"ס. הייתי בוחרת ברשת החברתית"פייסבוק" המוכרת לרוב המוחלט.

עדיין אני מאמינה ברגע שנקיים בפייסבוק, קבוצה סגורה לכלל המורים גם אלה שבקבוצת המאחרים באימוץ החדשנות לפי רו'גרס  יפיק במהלך השנה תועלת מקבוצת למידה. יש לקחת בחשבון שייתכן וחלק מהמורים יגיב בהתנגדות.

"ציביליזציה היא איננה דבר שעובר בירושה; כל דור ודור צריך ללמוד ולהרוויח אותה מחדש, ואם דור מסוים נכשל במשימה, היא תגווע ונחזור כולנו להיות ברבריים" { ויל דוראנט ואריאל דוראנט: מתוך הספר "לקחים מההיסטוריה" }.

http://www.avrumrotem.022.co.il/BRPortalStorage/a/25/97/78-dTxt087XWe.pdf

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2558