"הלם העתיד ו/או ההווה "לדברי חוקר תקשורת העונה לשם "דאגלס ראשקוף" שנחשפתי לדבריו בקורס של הגב' נעמי מרסייה-פורת. דבריו מהווים נקודות רבות למחשבה. לטענתו הסימפטומים
המאפיינים את "הלם ההווה" שהבולט ביניהם קיבל כינוי של: דיגפרניה =
דיגטלי + סכיזופרניה. לדבריו ההלם שמכניסה אותנו הטכנולוגיה לא נובע מעודפות
באינפורמציה אלא למשל, מקיום של אדם בכמה מקומות בו זמנית: פייבוק, טוויטר, מייל
ועוד. בעקבות הניסיון להיום במקום אחד בו זמנית אנשים נכנסים למצב של בלבול. דוגמא
נוספת לדבריו המאפיינת את "הלם ההווה" משקפת לדעתו הידרדרות מתמשכת של
קליטת סיפור לינרי תוך ניתוח תוצאות. לכן כשאנו מבקשים לדעת תשובה אנו מצפים שהיא תינתן לאלתר עם
הקשרים והסברים ואין לנו סבלנות לניתוחים ומחשבות שונות.
לטענתו העידן הדיגטלי הוא שלב מהפכני נוסף בהתרחקות האדם מטבעו. מאחר
והטכנולוגיה משבשת לנו את מושג הזמן עצמו, ומונעת מאיתנו לזכור ולתכנן את מה שאנו
רוצים. לכן הוא מציע לבחון בזהירות כיצד חווית המדיה הספציפית משפיעה עלינו.
הוא מדגיש שחשוב לסייע לאנשים לבחון את השימוש במדיה בצורה נבונה תוך שימוש במדיות
השונות.
בדומה לכך גם ד"ר קורץ בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" על
ילדים דיגיטליים חקרה את השפעות האינטרנט ושל משחקי המחשב מבחינה פסיכולוגית על
ילדים טוענת שיש לנסות להעלות השערות על ההשפעות של
המדיה וללא שיפוט. לדבריה, "כל מי ששופט בחומרה את ההתנהגות הדיגיטלית של הילדים
חוטא בבורות". קורץ מציינת, שבמשחקי מחשב מורכבים חל שינוי באופן של קליטת דימויים
חזותיים. כתוצאה מכך הילדים מפתחים זמן תגובה מהיר ומרגילים את עצמם לקבלת משוב מיידי.
בשל כך הם עלולים לפתח בעיה בדחיית סיפוקים. לכן תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים
החדשים הללו ולהתייחס אליהם מאחר והילדים נולדו לתוך מציאות נתונה.
שני החוקרים שהובאו להלן מביעים את
דעתם על השפעת המדיה בעידן הדיגטלי. בעוד שראשקוף מתייחס להשפעת המדיה באופן כללי
ד"ר קורץ מדגישה את ההשפעה של האינטרנט בפרט במשחקי מחשב שונים על הילדים
בבחינה פסיכולוגית.
ניתן להסיק מכך ששתי דעות החוקרים מבטאות
את הצורך בקבלת מידע מידי שעלול לגרום הן למבוגרים והן לילדים לדחיית סיפוקים
בעידן הדיגיטלי. שניהם מציעים לבחון את השימוש במדיה בצורה מבוקרת, אצל ילדים
המורה יסייע לכך ואצל מבוגרים על פי צרכיהם.
בדומה לד"ר קורץ גם החוקרת
"Mary Beth Hertz"
מצאה שהילדים של הדור הזה הם ילידים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות
מתקדמות. וזאת בעקבות ממצאי מחקרה שנערך בכפר אתיופי נידח ללא ציביליזציה שלכל הילדים חולק
טאבלט אנדרואיד. ללא הנחיות והכוונה מפורשת המבוגרים והילדים גילו והבינו איך להשתמש
בטאבלט בנוסף גם למדו לנטרל חלק מהבקרות שהורכבו על המכשירים. שימושם היה על פי
דרגות שונות במורכבות המחשב.
לאור הדעות השונות שהוצגו להלן הייתי סקרנית לדעת מה היה קורה - אילולא והחוקר ראשקוף שצויין לעיל עובר לגור בכפר נידח באתיופיה בהתאם למחקרה של " Mary Beth Hertz" .
מעניין אותי לדעת – איך היה מגיב החוקר לאור העובדה שזהו כפר נידח
וייתכן ואמצעי הטכנולוגיה לא מצויים שם? כיצד היה מתפקד ברמה יום יומית? האם היה מביע
שמחה ואהדה כלפי חיים מסורתיים כבעבר או היה מבטא את רצונו לשוב במהרה לחיים
מודרניים תוך שימוש במדיה?
לאור הדעות השונות שהובאו להלן אני מוצאת מכנה משותף בין כל החוקרים:
הטכנולוגיה מצויה בידינו, הילדים נולדו לתוך עידן טכנולוגי. לא ניתן להתעלם
מעובדות שונות שגם בתחום החינוך הדבר מהווה חשיבה נוספת כיצד להטמיע את הקיים.
חשוב לציין שעל אף העובדה שהמדיה קיימת כולם הדגישו את החשיבות הרבה להשתמש בה
בצורה יעילה, מבוקרת ומושכלת בהתאם לצרכים הנדרשים.
נקודה למחשבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה