בעקבות חידון מידענות וירטואלי שהתקיים בבית ספרנו בנושא "יום ירושלים" נבחרה קבוצת תלמידים מצומצמת לייצג את ביה"ס בחידון. לפני קיום החידון התלמידים נפגשו להדרכה שלא בשעות הלימודים אודות החידון. התלמידים לא הפסיקו לשאול, להתעניין
ולחקור מה יהיה בחידון. הם נערכו מראש לכן הם למדו את הנושא על בוריו.
בהתבוננות מעמיקה ראשית הוצבה מטרה פדגוגית שהושגה באמצעות שילוב כלים
טכנולוגיים בדומה לדברי נובמבר
(2013). ההכרה הייתה שלא הטכנולוגיה הזמינה הכתיבה את נושא השיעור אלא תחילה הוצבו מטרות פדגוגיות לאחר
מכן יישומם בא לידי ביטוי באמצעות הטכנולוגיה. תהליך הלמידה בנושא "יום ירושלים" נמצא תהליך דינאמי, מאתגר ואפקטיבי.
כתוצאה מקיום החידון גיליתי שהמוטיבציה של התלמידים שהשתתפו בחידון הייתה גבוהה. המורות של
התלמידים שנבחרו על ידן דיווחו שהן חשבו לנכון לשתף דווקא את התלמידים שבתהליך הלמידה
בכיתה הם פסיביים, מתקשים לקבל כישלונות והמימד הרגשי שלהם מורכב. מצאתי שהשתתפות
בחידון העצימה וחיזקה אותם, הם גילו בטחון
עצמי גבוה יותר ויכולת להתמודד עם אתגר שהוא חדש להם. שמחתי שניתנה להם הזדמנות
להביע את עצמם בזכות שימוש בכלים טכנולוגיים.
בתור רכזת תקשוב שיתפתי את כלל המורים מהו ערך המוסף בעיני שהתווסף מעצם
השתתפותם בחידון. בעקבות החידון התעוררו בי שאלות שונות לגבי תהליך הלמידה.
שאלתי את עצמי-
מה היה קורה אילולא היה זה חידון מול מתמודדים שלא
באמצעות הטכנולוגיה -
האם התלמידים היו מעוניינים להשתתף בכלל ?
האם הם היו מגלים מוטיבציה ללמוד
את הנושא הנדרש כפי שהם העמיקו בלמידה באמצעות הטכנולוגיה ?
האם חידון שאינו
וירטואלי מהווה עבורם אותו אתגר והעצמה אישית?
שאלות מעניינות ששווה להרהר בהן
ואפילו לחשוב לשאול את אותם התלמידים לדעתם....מעניין !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה