מילים מקוצרות

"מילים זה כל מה שיש לי זה הוני, זה אוני וזה אני... ולא אשחית מילים לשווא על המובן מאליו "
                                                        (מתוך: שיר המילים, חוה אלברשטיין).

"פרגמטיקה  מתעסקת בעיקר במבע המבטא את השימוש בלשון, ולא במשפט המייצג צורה מופשטת של השפה לצורכי ניתוח. הפרגמטיקה עוסקת בדרך כלל בהקשר של שיחה. בפרגמטיקה נערך בידול בין "משמעות המשפט" ל"כוונת הדובר" ( מתוך: ויקפדיה).

בשנים האחרונות אני עדה לתופעה שאני מכנה אותה "קָצְרוּת בְּהִידִבְּרוּת". כוונתי היא שנוכחתי לדעת שגם אני וסובבי משתמשים בשפה מקוצרת בעת שימושי בפייסבוק ובמסרון (SMS). לכן אני עומדת על כך לקרוא לתופעה ולומר קצרות=מלשון המילה לקצר. דהיינו; למעט במילים, לצמצם, ולקצר באלגנטיות משפטים. באופן זה להעביר את המסר לאחרים באופן בהיר ונהיר.

בחשיבה מעמיקה לסיבה להיווצרות שינוי זה שלא בהתאמה להגדרת פרגמטיקה כמקובל, גיליתי שבתור מורה העוסקת בלקויות למידה במידה ותלמידים מגלים קושי בביטויי תקשורת אזי אני יודעת שעליי לפנות לערוץ השפתי על מנת לקדם אצלם את היכולת להרחיב בהרכבת משפטים ארוכים. למשל, באמצעות קומיקס ניתן לבטא סיטואציות קצרות בבועות דיבור תוך כדי העברת תחושות ורגשות.

לעומת זאת תרבות SMS  באמצעות טלפון נייד היא תרבות מיוחדת שנטמעה בקרבנו מבלי לשים לב. אנשים רבים שאני מכירה מספרים שכתיבתם באמצעות מסרון (SMS)  היא כתיבה ממצה, עניינית וקונקרטית. השפה שלהם היא לקונית בכוונה כי הם לא מרגישים שיש צורך לכתוב משפטים ארוכים וכי הקורא לא בטוח יקרא אותם. הם כותבים בקצב האישי שלהם אין צורך באינטונציה לכן חוסר המבע עבורם דורש מהם כתיבה מהירה ועניינית. גם צרכי הם כאלה. אני כותבת נטו- מילים. אין מולי אדם כך שאינני מתעסקת בשפת גוף, אינני צריכה למהר לכתוב – הדבר נעשה בקצב שלי, אני מבטאת את עצמי בדרך שאני בוחרת ואין מישהו שבוחן את תנועותיי, טון הדיבור שלי לא משתנה ולא נשמע. יתרה מכך לעתים אני כותבת מילים בכוונה תחילה עם אותיות תחיליות כסופיות, מחברת מילים, משמיטה מילות חיבור ולמרות זאת המסר שבכוונתי להעביר הינו ברור לכל כשם שהמסרים שאני מקבלת באותה דרך ברורים לכל.

האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 היא הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית?

עוז אלמוג, היסטוריון וסוציולוג הסביר את התופעה: "הפייסבוק מעצים את הפער שהולך ונפער בין השפה למחשבות האמיתיות, או יותר נכון – בין שפת הדיבור לשפת "הדיבור בפייסבוק". במקרים רבים זה לא אותו דבר". לדבריו התופעה נקראת "משטרת הקיצור" מאחר והעולם נעשה מהיר יותר וחסר סבלנות, ואיתו גם התקשורת. לדבריו שם המשחק היום הוא תמצות, ענייניות, חסכון בזמן, במקום ובאנרגיה, וכמובן גירוי מהיר שמאפשר לעבור לבא בתור.

"הטכנולוגיה מאפשרת מהירות ואף אחד לא רוצה לפגר אחריה. אין זמן ואנרגיה לקלוט, לעכל וליהנות מהכל; המצאי רק הולך וגדל מאפשר זמינות והפיתויים רבים. לכן הפתרון הוא לרפרף, כלומר ליהנות קצת מכל העולמות. המחשב מאפשר לנו להעביר מסרים ויזואליים בקלות ובכך לחסוך מלל. כתוצאה מכך נולדו פתרונות משעשעים למילים; חיבורי מילים כמו: גמאני (גם אני) או השמטת אותיות כמו: משו (משהו) ועוד.  

מחד, הוא מציין שיש תועלת בקיצורים של העברת המסרים. יש ניפוי מידע שלא רלוונטי ותרומה להשכלה מאחר ונדרש מיקוד במידע שנמסר, כמו "ויקיפדיה". מאידך, יש מחיר לשפה המקוצרת בהעברת מסרים משום שהכל נעשה רדוד ושטוח. לכן יש להשקיע רבות כדי ליצור, ליהנות ולהשכיל.

בהקשר זה גם החוקר מרשל מקלוהן (1967) הסביר את התופעה : "הטכנולוגיה  קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות". לכן הוא הדגיש את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. למעשה המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.

בדומה לדברי החוקר מרשל מקלוהן שהוזכר לעיל גם שפת המסרונים וגם שפת העברת מסרים בפייסבוק מייצגות קיצורי דרך בשפה. בשניהם המסר שמועבר הוא קצר וענייני. ה"לייק" בפייסבוק מעביר מסר של אהדה ובפרגון וזאת באמצעות מילה אחת בלבד. במסרון הדבר מתבטא פעמים רבות על ידי חייכן. שניהם מייצגים קודים חברתיים ותרבותיים.

אם כך עדיין אני תוהה לעצמי:

האם הפרגמטיקה שלנו במאה ה- 21 הפכה להיות לָקוֹנִית או קוֹלָנִית? הרי בשתי המילים מופיעה המילה קול - האמנם הוא נשמע? או שמא הוא פסיבי?

או לחלופין כדאי או לא "להשחית מילים לשווא"...כפי שחווה אלברשטיין ציינה בשירה.

http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/meduim.aspx?mid=7

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30182&index=1&searchMode=1

 

חברים או לא ?

במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט בנושאים שונים צדה את עיני הכתבה הבאה: "מעלים תמונות לפייסבוק ? בדקו את הזוגיות שלכם" (מתוך עיתון דיגיטלי FEEDER" "). כמה דקות התבוננתי בכותרת ועלו במוחי מחשבות שונות. גם על הרגלי בקודש בזמן שימושי בפייסבוק כרשת חברתית וגם על הרגלי האנשים הסובבים אותי.

בכתבה הוצג מחקר חדש, שבוצע באנגליה וממצאיו העידו שפרסום תמונות בצורה שכיחה בפייסבוק הפוגע בקשרים חברתיים. לטענת החוקר "חשוב לזכור שהאינפורמציה שאנחנו מפרסמים לחברים שלנו בפייסבוק, למעשה נצפה על ידי מגוון רחב של אנשים: בני זוג, חברים, משפחה, קולגות ומכרים, וכל קבוצה מסתכלת על הפרסום בצורה שונה". הוא מוסיף ואומר כי "הסיבה לפגיעה בקשרי חברות בחיים האמתיים היא שאנשים, למעט חברים קרובים ובני משפחה, בדרך כלל לא מתחברים ואף נרתעים מאנשים שנוהגים לפרסם הרבה תמונות של עצמם". לכן חשוב לא לפרסם כל דבר שקורה ברשת חברתית מכיוון שאנשים המפרסמים יוצרים זילות לערך פרסום התמונות וחבריהם משתעממים כך שהדבר לא לטובתם מבחינה חברתית.

בעוד שבכתבה "כך תשימו קץ להפרעות דיגיטליות" (מתוך: עיתון דה מרקר)  הוסבר שיותר ויותר משתמשים ברשתות החברתיות מדווחים על מועקה דיגיטלית מתגברת. הם מרגישים כהים וכבויים. לדברי המשתמשים הם מפנים אצבע מאשימה כלפי הטכנולוגיה. מדווח ע"י אנשים פעמים רבות שלצד פיתוח הטכנולוגיה לטובת צרכי האדם ניכרות השפעות פסיכולוגיות מורכבות שלא לטובת המשתמשים. למשל, קושי במציאת שלווה, רוגע, אושר ריכוז ויצירתיות. עוד הוסבר ע"י החוקר ד"ר יובל דרור שנמצא מתאם בין משך הזמן שבו אנשים מבלים בפייסבוק לבין תפיסת האושר שלהם. על פי המחקר הממצאים העידו שככל שאנשים בילו זמן רב יותר ברשת החברתית, הם האמינו שלאחרים חיים טובים משלהם ושאחרים מאושרים יותר.

הדעות שהובאו להלן משקפות היבטים שלילים בהרגלי צריכה ברשת חברתית. דעה אחת עסקה בהפצת תמונות המתארות זוגיות ו/או משפחתיות ברשת חברתית. הודגש כי שיתוף תמונות אלו  עלול להזיק מבחינה חברתית מאחר והרצון לשתף את החברים גורם לבסוף לחוסר אהדה כלפי המפרסמים. כתוצאה מכך עלול להיגרם נזק חברתי של חוסר עניין וזילות כלפי המפרסם. דעה נוספת שהוצגה התייחסה להשפעות פסיכולוגיות שונות בעקבות גלישה מרובה בפייסבוק. אנשים מבטאים פעמים רבות את רגשותיהם ומפרסמים את תחביביהם ומשפחתם. גולשים ברשתות החברתיות  פעמים רבות מקבלים רושם שלאחרים טוב יותר והם מצליחים. מחקר שנערך וצוין לעיל אישש את הטענה הזו.

בהרהורי הרבים אני תוהה לעצמי-  מחד: האם הפייסבוק, כאמור רשת חברתית האמורה לפתח קשרים חברתיים גורמת לחיברות מעטה? האם בעקבות גלישה מרובה ברשתות חברתיות אנשים מסתפקים ביצירת קשרים חברתיים "רופפים"  ולא מעמיקים? האם עדיפותם של האנשים נובעת מכך שלא חשים בצורך במפגשים פנים מול פנים? האם אנשים מסתפקים בלייקים וכך הם מביעים את עצמם מבחינה חברתית בעוד שבעבר פתחו קשרים חברתיים על ידי מפגשים שונים, שיחות בטלפון ועוד.

מאידך: לאור הדעות שהוצגו להלן  נשאלת השאלה האם אנשים שמפרסמים את תמונותיהם מתוך שיתופיות כמקובל ברשת חברתית אינו מלאה את החברים והסובבים עד כדי הפגנת מצב של התעלמות ואדישות כלפי המפרסם. בנוסף האם כל המפרסמים המציגים סטטוסים שונים, באמת ואמיתה הם אנשים מאושרים? האם ביכולתם של אנשים אלו לדווח על מועקה דיגיטלית או שמא הם מבצעים את השימוש ברשת חברתית באופן אוטומטי כדי לרצות את האחרים?

כתוצאה מחשיבה מסועפת שלי כלפי שימושי בפייסבוק וקריאה מעמיקה של הדעות שהובאו להלן בחרתי לבחון את שימושי וצרכי ברשת חברתית שמבטאת מבחינתי שיתוף ברמה האישית במידה מועטה. הפייסבוק חשוב לי בשיתוף סטטוסים שונים כמו: תמונות מצולמות אומנותיות שאני פוגשת, או כותבי הגיגים שונים ברומו של עולם. העדפותיי ניחנות בחוסר רצון לשתף בתמונות כדי לא ליצור "זילות" אצל חבריי ואני שמחה ומודה על כך שעדיין קיים בי צורך עז לא לוותר על מפגשים שונים עם חברים גם באופן שהדבר מחייב אותי ליזום וליצור מפגשים.

בדומה לדברי המשורר פאולו קואלו שאמר "ככל שיפה יותר מה שמסביבי, גדולה יותר אומללותי" אני אומרת שווה להרהר ולציין נקודת מבט זו לטובת אלו שגולשים רבות ועולות במחשבותיהם תהיות רבות לגבי נקודה המבטאת את מה שרואים מבחוץ לעומת המרגש בפנים.

http://www.themarker.com/magazine/1.2096728

בין קריאה של טקסט דיגיטלי לבין טקסט מודפס

לאחרונה מדגישים יותר ויותר את השימוש בספרים דיגיטליים. ספרים רבים עברו אישור של משרד החינוך והשימוש בהם מותנה בהתאמה לתוכנית לימודים ובהתאמה לסוג ספר מודפס ודיגיטלי כאחד. בחוזר מנכ"ל מדגישים "כחלק מהתכנית הלאומית "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21" ובמסגרת מהלכי הפיתוח של תוכן חינוכי דיגיטלי, החליט משרד החינוך לצאת במהלך של יצירת חלופה דיגיטלית לספרי הלימוד המודפסים בתוך חמש שנים (עד לשנה"ל התשע"ז). ספרים דיגיטליים מאפשרים לנצל יתרונות ייחודיים לתשתית הטכנולוגית לשם קידומה של פדגוגיה חדשנית בכיתה.."

ממחקרים שונים שבדקו הרגלי הקריאה: קריאה בפורמט דיגיטלי  לעומת קריאה בפורמט מודפס  הן בקרב ילדים והן בקרב סטודנטים לא נמצאו הבדלים באיכות הקריאה. ממצאי הסקר שנערך בקרב ילדים גילה שהם מעדיפים לקרוא באמצעים דיגיטליים מאשר באמצעים מודפסים. אם כי הם נהנים פחות מהקריאה והם מבצעים אותה באיכות נמוכה, דהיינו קריאה מרפרפת לרוב. כתוצאה מכך המלצת החוקרים הייתה לשלב את שני האמצעים ולא לזנוח אף אחד מהם. כמו כן במחקר שערך פרופ' עשת בקרב הסטודנטים בקריאה דיגטלית לעומת קריאה מחומר מודפס גם לא נצפו הבדלים. אם כי פרופ' עשת מדווח שעל פי הממצאים נמצאה השפעה על טיב הקריאה בין הסטודנטים בקריאת טקסט דיגיטלי לבין טקסט מודפס. לטענתו הפער קיים היות והקוראים עדיין לא אומנו והתנסו מספיק בקריאת טקסט דיגיטלי לכן ביצועיהם פחותים יותר באיכות הקריאה. רכישת ניסיון בקריאה דיגיטלית תהפוך להיות קריאה שגורה בדומה לקריאת חומר מודפס. 

העדפותיי האישיות נמנות מסיבות שונות כאשר יש לי יכולת בחירה. הדבר מתבטא  באמצעים שונים הנקרים בדרכי. בתור סטודנטית במגמת תקשוב ולמידה אני מוצאת את עצמי מדי יום ביומו ופעמים רבות גם מספר שעות ביום קוראת טקסטים דיגיטליים  שונים. בזמן שהקריאה מתבצעת דרך צג המחשב אני מרכיבה משקפיים המסייעות לי לראות טוב יותר את הטקסט, להתמקד יותר בפסקה מסוימת, לדפדף ולהתאמץ להסתכל על צג המחשב שלא ירצד. מאחר ויש לי קשיים במיקוד ראייה הקריאה הדיגיטלית של מאמרים נדרש ממני קריאה מעמיקה בריכוז מרבי והדבר מקשה  עליי להתרכז בתוכן הטקסט. כך גיליתי שאני קוראת טקסט מספר רב של פעמים שבתחילה הקריאה היא מרפרפת שוב ושוב ונדרש זמן רב עד שאני מפיקה מהטקסט האמור את הבנתי.

לעומת זאת כאשר אני קוראת טקסט מודפס אני יכולה תמיד לדפדף קדימה ואחורה, לקרוא מהסוף להתחלה, להתרשם מאיכות המאמר על ידי דפדוף. כמו כן מאחר ויכולותיי החזותיות טובות יותר אני "מצלמת" פעמים רבות חלקים מתוך הטקסט והדבר מסייע לי בתהליכי הזיכרון להצליח טוב יותר להבין ולהתמקד.  בדרך זו  אני מצליחה לקרוא ביתר קלות קריאה מעמיקה בטקסט, לסמן במרקר מה שחשוב עבורי, לכתוב על גבי הדפים הערות/הארות וביום אחר אני ממשיכה בקריאה, מהרהרת ומערערת על מחשבותיי הקודמות.

הדבר גרם לי מתוך סקרנות ועניין גרידא להרהר ולשאול אנשים הסובבים אותי לנטייתם והעדפותיהם בין קריאה דיגיטלית לבין קריאה מחומר מודפס. המחקרים שהובאו להלן מתייחסים לקריאה של טקסטים דיגיטליים לעומת מודפסים. המוטיב שחזר על עצמו ע"פ ממצאי המחקרים עסק בסוג הקריאה. מנקודת מבט למחשבה-  עקב השינויים של השנים האחרונות מתעוררות אצלי מחשבות שונות: במידה מעבירים את כל ספרי הלימוד לטקסט דיגיטלי האם איכות הקריאה תהיה זהה לספרי לימוד מודפסים? האם התלמידים יסתפקו בקריאה מרפרפת? האם נדרש ללמד את התלמידים מיומנויות נוספות בתהלוך בטקסט דיגיטלי? האם ציבור המורים חשוף להעדפות התלמידים כדי לשנות את דרך ההוראה בהקניית סוגי הקריאה?  

עדיין אני מעדיפה לקרוא בפורמט מודפס אם כי ידוע לי שבפורמט דיגיטלי אין מניעה ועלינו להתמודד עם החדשנות גם של ספרים דיגיטליים.

אני מאמינה שיש אנשים נוספים החושבים כמוני בקנה אחד שספר מודפס עדיף ואף חיוני על ספר דיגיטלי כפי שדניאל ג'. בורסטיין אמר " דבר נפלא בספר, בניגוד למסך מחשב, הוא שאפשר לקחת אותו אתך למיטה".

http://www.independent.co.uk/news/education/education-news/children-turn-away-from-books-in-favour-of-reading-electronically-8617899.html

http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan55/32-35.pdf

לקרוא בלוג או לכתוב בלוג - יש העדפה או אין?

"ישראלים בעידן הדיגטלי - 2012" הינו מחקר אינטרנט מקיף אשר בחן את הרגלי הצריכה בישראל בעקבות שירותי WEB 2 המאופיינים בשיתוף, יצירת חומרים תוכן (תמונה, סרטון, טקסט ועוד) לצד מגוון עצום של תכנים באינטרנט הכתובים חלקם בעברית וחלקם בשפות אחרות.

בקריאה מרפרפת ולאחר מכן בקריאה מעמיקה התרשמתי מתוצאות המחקר בעקבות למידה בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" של הגב' חגית מישר-טל. נתקלתי בהתייחסות לכתיבה וקריאה בבלוגים. על פי תוצאות המחקר הממצאים הראו ש- 33% מגולשי האינטרנט בישראל קוראים בלוגים. לעומתם רק  15% מגולשי האינטרנט בישראל כותבים בלוגים. כמו כן לא נמצא הבדל בין הרגלי הקריאה וכתיבת בלוגים בין נשים וגברים.

על פי תוצאות המחקר החלטתי להתעמק בממצאים מנקודת מבט שלי להבנת הפער על פי הממצאים שבין קריאה וכתיבה בבלוגים.

משיטוטים רבים ברשת האינטרנט שהפכה בחיינו לחלק בלתי נפרד ניתן למצוא מגוון עצום של בלוגים שעוסקים בתחומים שונים: אישיים, חינוכיים, תרבותיים מקצועיים ועוד. במחשבה מעמיקה גיליתי שאופן הגלישה שלי בבלוגים שונים עוסקים פעמים רבות בתחומי העניין האישיים שלי, בישול וצילום. כמו כן בתחום החינוך אני מרבה לקרוא בבלוגים שונים העוסקים בחינוך על כל היבטיו השונים בפרט בתחום התקשוב.

על פי תוצאות המחקר שיעור הקוראים בבלוגים עומד על 33%. במחקר צוינה תדירות הקוראים שנעה בין תדירות גבוהה לבין תדירות נמוכה של קוראי הבלוגים. בתהליך קריאה בבלוגים בדומה לתהליך קריאה הקורא בוחר את סוג הקריאה: קריאה מרפרפת, מעמיקה, או קריאה לשם הנאה. הקורא מתרשם מאיכות הכתיבה, מרעיונות שונים, הבנה וידע ולפי צרכיו מגלה סקרנות ועניין.

לעומת זאת כותב הבלוג כותב על מצבים שונים המזמנים עבורו כתיבה. הכותב מביא לידי ביטוי את יכולותיו התקשורתיות הבין אישיות. כתיבתו מאפיינת רצף חשיבה והבהרת רעיונות שונים. הוא מאפשר לפרט להגיב כאשר הוא מפרסם את רשומותיו.

ג'ורג אורוול (1984) בספרו " מדוע אני כותב" בירר את הסיבות שסופרים שונים כותבים. לטענתו ארבע סיבות: א. אנשים כותבים מתוך אנוכיות שהפרט רוצה להיראות חכם בפני הבריות. ב. התלהבות אסתטית- הסופר מעוניין לשתף את האחר בחוויותיו. ג. דחף היסטורי- הסופר מגלה עובדות לאמיתן. ד.  תכלית מדינית- הסופר מעוניין להשפיע על דעות האחר. הוא מציין כי דחפים אלו עולים ויורדים בהכרח מאדם לאדם ומתקופה לתקופה.

בהשוואה לסקר שהובא להלן לא צוינה העובדה האם כותבי הבלוגים הינם סופרים. הכתיבה בבלוג אופיינה על ידי החוקרים כ"פלטפורמה המאפשרת לכל גולש לפרסם את הגיגיו ללא עריכה ולשתף את הקוראים בדעותיו, עמדותיו ומחשבותיו". כאשר נבחנה הסיבה לכתיבת בלוגים  רוב הנבדקים השיב שהסיבה לכך היא להביע את דעתם, ולשתף את הכלל. חלק מהנבדקים השיב שאינו יודע מה הסיבה. וחלק מועט השיב שמטרתו להיחשף לדעות של האחרים.                                 

אם כך, כשאני בוחנת את כתיבתי אני מעלה מחשבות, הרהורים שונים, הגיגים ותחושות בנוגע לתחום התקשוב בהקשרו לחינוך. אני מודעת למניעים והתפתחות בכתיבה בבלוג חינוכי שהוקם במסגרת לימודי. החקירה של רעיונות באה לידי ביטוי על ידי הבנה וקריאה בבלוגים ומאמרים שונים המאפשרת לי להתרשם מדיונים מעמיקים בנושאים חינוכיים שונים בתחום התקשוב. ההתעסקות עבורי הינה אקטואלית תוך ניתוח ואיסוף מידע מהימן ופיתוח חשיבה מטא קוגנטיבית. תדירות העלאת הפוסטים הינה אחת לשבוע אם כי עדיין איני מקבלת התייחסות לרשומות השונות מחברי הקהילה או יחסי גומלין.

בעקבות הפער הגדול שנמצא ע"פ הסקר החוקרים מצאו שכותבי הבלוג מהווים בעוד שמחצית מהאנשים הם קוראי הבלוג. ניתן להסיק מכך שהקוראים הם פי שניים מאשר כותבי הבלוג. כאשר אני חושבת על כך אני תוהה ומנסה להבין בעוד שאני מודעת לכך שתהליך כתיבה הוא מאמץ מחשבתי/שכלי הדורש קריאה מעמיקה, העלאת רעיונות, המללה של כל מיני מחשבות, שפה עניינית וברורה לקורא תוך הקפדה על כללי דקדוק מקובלים.

אני חושבת שכמה סיבות נעוצות בעובדה שאנשים ממעטים לכתוב והעדפתם ניכרת יותר בקריאת תוצרים כתובים. ייתכן ולאנשים אין זמן לייצר תוצרי כתיבה ראויים או שאינם מעוניינים לשתף אחרים במחשבותיהם.  ייתכן ואינם "כותבים מלידה" ועבורם תהליך כתיבה הוא מייגע ודורש מאמץ שכלי מרובה או ייתכן ואינם אוהבים לכתוב כלל ...

סיבות רבות יכולות להיות לכתיבה מועטה בבלוגים לעומת קריאה. לכן – בתור ציבור מורים עלינו להמשיך לשים דגש ולפעול במקצועיות ובנחרצות כדי לזמן לתלמידים הזדמנויות כתיבה שונות וכך לאפשר גם לאותם תלמידים המתקשים בכתיבה כבר מגיל צעיר לייצר תוצרי כתיבה שונים וכך אולי יצליחו להתגבר על המכשולים שבכתיבה. הרי- מכאן זה מתחיל!

"הכתיבה מאפשרת לנו לא רק לומר מה שאנו צריכים לומר, אלא גם לראות את מה שאנו צריכים לומר 

(ברויטר ופקרדמליה, 1996)

 

http://www.colman.ac.il/research/research_institute/Israel_project_Digital/Documents/Israelis_digital_.pdf

למצוא את הדרך: קשיים בקריאה, בכתיבה ובכתיב - דרכי הערכה וטיפול

 מאת: האוניברסיטה הפתוחה-.,אריה ווהל

 

שפת התכנות- בין ילדים למבוגרים

מחשבים הם כמו אלים מהתקופה הישנה; המון חוקים ואף לא טיפת רחמנות. (ג'וזף קמפבל)

בעקבות למידה בקורס " שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות " נחשפנו ע"י ד"ר יאיר צדוק לשפת התכנות. מטרת הקורס הינה לבנות  אתרי אינטרנט ואפליקציות תוך שימוש בטכנולוגיות המשמשות לבניית אתרי אינטרנט ללמידה. בתהליך הלמידה נחשפנו לאתרים מוכרים שבאמצעותם הצלחנו להבין מהי שפת התכנות.  צעד אחר צעד הוסברה שפת התכנות על ידי ד"ר יאיר צדוק ולאט לאט התבהרה לה תמונה כללית כיצד בנוי אתר אינטרנט.

בדומה לדברי חוקר המדיה "דאגלס ראשקוף" (הוזכר בעבר ברשומות קודמות) שהתווה עקרונות בסיסיים להתמודדות עם החיים בעידן הדיגיטלי הועלתה נקודה מרכזית וחשובה לטענתו: "בעידן הדיגיטלי לא מספיק לדעת להשתמש בתוכנות, אלא צריך  ללמוד איך לייצר תוכנות...לדעת לתכנת משמעו להבין כיצד פועלת המערכת, להבין מדוע דברים מתבצעים כך ולא אחרת, וגם לראות את העולם כולו כפלטפורמה אשר ניתנת לשינוי. לא לדעת לתכנת – או לפחות לא להבין איך מתנהג עולם של תוכנה – גורם לנו להיות עיוורים לאופן בו ההטיות הטבועות בטכנולוגיה מעצבות את החיים הדיגיטליים"...

ראשקוף ציין בדבריו את החשיבות לדעת לתכנת בדומה לסילבר שגם הוא מאמין שכל אדם לצריך לדעת לתכנת "כפי שכל אדם צריך לדעת לכתוב, גם אם הוא לא חי מכתיבה, כל אחד צריך לדעת לתכנת". לעומת ראשקוף סילבר מאמין שחשוב ביותר שילדים בהיותם צעירים ילמדו  לתכנת כפי שפורסם בכתבה מתוך עיתון כלכליסט: "כל ילד צריך לדעת לתכנת". הכתבה עסקה בפיתוח הידע של התכנות. על פיו ראשית כל הילדים צריכים ללמוד לתכנת. כתוצאה מכך הוא פיתח תוכנה המלמדת ילדים לתכנת יישומים פשוטים הנקראת "סקארץ" בארצות הברית.

לעומתו, בארץ פועל החוקר צוקרמן להפצת סקארץ. גם הוא מסביר שיש לקיים חינוך טכנולוגי מגיל 8: "תכנות זה הנייר והעיפרון של המאה ה-21". לטענתו, השימוש בגיל צעיר בתכנות מרגילה את המשתמש למחשבה אנליטית של מדעי המחשב. דרך זו תהווה לילדים בגיל צעיר דרך ליצור בעזרת טכנולוגיה. הוא מדגיש ומסביר שילד יצירתי בן שבע מגלה יכולות טובות להסתדר היטב עם עכבר ומחשב לפיכך הוא יכול ללמוד את התכנות ביתר בקלות מאדם בן 30 שיש לו חששות מפני תכנות.

מכל האמור ניתן לומר שלימוד שפת התכנות במאה ה-21 חיוני הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים לפי דעותיהן של החוקרים שעסקו בנדון. אי לכך אני מאמינה  שהסיבה ללימוד שפת התכנות במגמה שלנו נשענת על ההנחות שצוינו. הודות לכך אני שמחה שעלה בידינו להיחשף ולהכיר את שפת התכנות ברמה בסיסית.

בהקשר זה, אני תוהה לעצמי בעקבות קריאת מחקרים שונים על שפת התכנות בגילאים צעירים שצוינו. האם יכולת הזיכרון והתמודדות עם הכרת שפה נוספת חיונית אצל תלמידים צעירים בשלב זה? האם היא מקרבת אותם לעולם המדיה או מרחיקה? האם התלמידים הצעירים יכולים להתמודד עם אתגר של לימוד קידוד- הן מבחינת יכולת הזיכרון, התמודדות עם תסכולים וגילוי למידה עצמית? האם לא כדאי שישקיעו בשלב זה את יכולותיהם בדרכי יצירה חוויתית לפני היותם מתכנתים?

ועוד- נקודה למחשבה!!

http://zarim.net/blog/archives/565

http://www.calcalist.co.il/articles/1,7340,L-3300743,00.html

 

ילדי גנים - מתוקשבים - כן או לא ?

בכל פעם כשלוותי את בני הצעיר לגן התבוננתי בפינת המחשבים כך גיליתי שני מחשבים "כאבן שאין לה הופכין". בגן נוכחה פינת מחשבים אך ניכר כי הייתה ללא שימוש. פניתי לצוות המקצועי במקום בשאלה מדוע פינת המחשב אינה פעילה כלל. נתקלתי בתשובות ש"אין ממש זמן"..."הילדים לא ממש אוהבים"..."אולי בפעם אחרת נקדיש זמן להדרכה לילדים על המחשב"...ועוד כהנה וכהנה.

תשובות אלו עוררו אצלי מחשבות ותהיות שונות לגבי שימוש במחשב לטובת צרכי הלמידה. לכן מאז גמלה בליבי ההחלטה לנסות להבין ולברר האם השערתי נכונה: גני ילדים מתוקשבים במידה פחותה בהשוואה לבתי ספר.

מחקרים רבים נערכו על הטמעת תכנית התקשוב בבתי ספר בשנים האחרונות. מודל ההתערבות של התקשוב בבתי ספר על פי מחקר שנערך  על ידי החוקרות שמיר-ענבל וקלי (2009) שחקרו את הטמעת תרבות תקשוב בבית ספר. על פי ממצאי המחקר נמצא שטכנולוגיית התקשוב, מיושמת תוך שילוב רציונל פדגוגי סוציו- קונסטרוקטיביסטי, מאפשרת למורה ליצור ולעצב פעילויות התומכות בלמידה עצמאית ולתלמיד להתנסות בבניית תוצרים עשירים, ולרכוש מיומנויות-חשיבה מסדר גבוה.  החוקרות ייחסו את הצלחת ההתערבות למגוון הפעילויות במודל ההתערבות ברמה פדגוגית, טכנולוגית וארגונית, בראיה אזורית, בית -ספרית ופרטנית . התהליך עודד מורים לעבוד בצוות מתוך עזרה הדדית . הרוח השיתופית שהתפתחה עודדה מורים נוספים, גם כאלה שהביעו התנגדות בתחילת הדרך, להצטרף לעשייה המתוקשבת הכללית.

בגיל הרך על פי אסכולות שונות בפסיכולוגיה ההתפתחותית תהליכי החשיבה נמצאים בתהליך של צמיחה והתפתחות. טווחי הקשב והריכוז בגיל זה הם קצרים יחסית ולכן יש צורך בתהליכי למידה שונים. אופן הלמידה משתנה עפ"י צרכי התלמיד. לימוד התלמידים בגיל כזה דורש שימוש באמצעים קונקרטיים במגוון דרכים ואמצעים לקליטה ולהפנמה של הלמידה. אמצעי המחשה מקלים על הלמידה של הילד ועוזרים לילד להפנים את הנלמד. אריקסון הדגיש את החשיבות של שלבים פסיכו חברתיים, פיאז'ה הדגיש את החשיבות של ההתפתחות הקוגניטיבית כפחות תלויה בסביבה אלא תלויה בהבשלה פנימית וויגוצקי הדגיש את חשיבות הסביבה והחינוך בהתפתחות השכלית ומדגישות את האקטיביות של הילד במהלך תהליך הלמידה. הידע נבנה בקוגניציה של הילד עצמו  ללמידה. (מתוך: טל,ק.(2003), למידה תואמת התפתחות הד–הגן ד', רבעון לחינוך בגיל הרך, תשס"ג).

גננות שונות ששוחחתי איתן דיווחו על קושי שלהן להכיר במחשב כאמצעי ללמידה אך הן היו מוכנות ללמוד את השימוש המושכל בצורה הדרגתית. על אף שבגף יישומי מחשב – תכנית תקשוב בגנים מכירים בחשיבות של מחשוב ותקשוב "המציבים בפני מערכת החינוך אתגרים ליצירת תהליכי למידה והוראה בסביבות למידה חדשות". כאשר אחת ממטרות העל הינה "פיתוח מצבי למידה מתוקשבים ופתיחת ערוצי תקשורת ברמת הילדים והגננות."

ואני שואלת- האמנם זה כך?

למיטב הבנתי וממה שנאמר לי על ידי מספר גננות שפגשתי במידה ונערוך השוואה בין הטמעת תכנית התקשוב בבתי ספר לעומת גני ילדים נראה שעדיין קיים פער גדול . אם כך, לדעתי יש החמצה מאחר ושימוש באמצעות הטכנולוגיה יכול להוות בגיל הרך אמצעי נוסף לילדים שטרם רכשו את הקריאה והכתיבה. באמצעות אמצעים ויזואליים  וקוליים יכולים הילדים לשנן ולהטמיע את הנלמד תוך למידה חוויתית.

במידה ונדרש ממני להעמיק בעניין ולחקור לעומק - הייתי בודקת בראש ובראשונה: האם ציבור הגננות מתוקשב באותה מידה שמורים מתוקשבים? האם בגני הילדים קיימת מערכת טכנית שתתמוך בגננות בעבודתן? האם הגננות מגלות הבנה בערך מוסף של התקשוב בלמידת הילדים?

בעקבות סקרנותי אמשיך לנסות לדלות מידע בכדי להבין יותר לעומק באיזה מקום נמצאים גני הגנים מבחינת התקשוב שהרי חלק מהשאיפה במאה ה- 21 לקדם את הילדים לאוריינות דיגיטלית.

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2277

https://sites.google.com/a/tzafonet.org.il/tikshov/Home/age-group/kindergarten

 

עם או בלי

 "הלם העתיד ו/או ההווה "לדברי חוקר תקשורת העונה לשם "דאגלס ראשקוף" שנחשפתי לדבריו בקורס של הגב' נעמי מרסייה-פורת. דבריו מהווים נקודות רבות למחשבה. לטענתו הסימפטומים המאפיינים את "הלם ההווה" שהבולט ביניהם קיבל כינוי של: דיגפרניה = דיגטלי + סכיזופרניה. לדבריו ההלם שמכניסה אותנו הטכנולוגיה לא נובע מעודפות באינפורמציה אלא למשל, מקיום של אדם בכמה מקומות בו זמנית: פייבוק, טוויטר, מייל ועוד. בעקבות הניסיון להיום במקום אחד בו זמנית אנשים נכנסים למצב של בלבול. דוגמא נוספת לדבריו המאפיינת את "הלם ההווה" משקפת לדעתו הידרדרות מתמשכת של קליטת סיפור לינרי תוך ניתוח תוצאות. לכן כשאנו מבקשים לדעת תשובה אנו מצפים שהיא תינתן  לאלתר עם הקשרים והסברים ואין לנו סבלנות לניתוחים ומחשבות שונות.

לטענתו העידן הדיגטלי הוא שלב מהפכני נוסף בהתרחקות האדם מטבעו. מאחר והטכנולוגיה משבשת לנו את מושג הזמן עצמו, ומונעת מאיתנו לזכור ולתכנן את מה שאנו רוצים. לכן הוא מציע לבחון בזהירות כיצד חווית המדיה הספציפית משפיעה עלינו. הוא מדגיש שחשוב לסייע לאנשים לבחון את השימוש במדיה בצורה נבונה תוך שימוש במדיות השונות.

בדומה לכך גם ד"ר קורץ בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" על ילדים דיגיטליים חקרה את השפעות האינטרנט ושל משחקי המחשב מבחינה פסיכולוגית על ילדים טוענת שיש לנסות להעלות השערות על ההשפעות של המדיה וללא שיפוט. לדבריה, "כל מי ששופט בחומרה את ההתנהגות הדיגיטלית של הילדים חוטא בבורות". קורץ מציינת, שבמשחקי מחשב מורכבים חל שינוי באופן של קליטת דימויים חזותיים. כתוצאה מכך הילדים מפתחים זמן תגובה מהיר ומרגילים את עצמם לקבלת משוב מיידי. בשל כך הם עלולים לפתח בעיה בדחיית סיפוקים. לכן תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים החדשים הללו ולהתייחס אליהם מאחר והילדים נולדו לתוך מציאות נתונה.

שני החוקרים שהובאו להלן מביעים את דעתם על השפעת המדיה בעידן הדיגטלי. בעוד שראשקוף מתייחס להשפעת המדיה באופן כללי ד"ר קורץ מדגישה את ההשפעה של האינטרנט בפרט במשחקי מחשב שונים על הילדים בבחינה פסיכולוגית.

ניתן להסיק מכך ששתי דעות החוקרים מבטאות את הצורך בקבלת מידע מידי שעלול לגרום הן למבוגרים והן לילדים לדחיית סיפוקים בעידן הדיגיטלי. שניהם מציעים לבחון את השימוש במדיה בצורה מבוקרת, אצל ילדים המורה יסייע לכך ואצל מבוגרים  על פי צרכיהם.

בדומה לד"ר קורץ גם החוקרת "Mary Beth Hertz" מצאה שהילדים של הדור הזה הם ילידים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות. וזאת בעקבות ממצאי מחקרה שנערך בכפר אתיופי נידח ללא ציביליזציה שלכל הילדים חולק טאבלט אנדרואיד. ללא הנחיות והכוונה מפורשת המבוגרים והילדים גילו והבינו איך להשתמש בטאבלט בנוסף גם למדו לנטרל חלק מהבקרות שהורכבו על המכשירים. שימושם היה על פי דרגות שונות במורכבות המחשב.

לאור הדעות השונות שהוצגו להלן הייתי סקרנית לדעת מה היה קורה - אילולא והחוקר ראשקוף שצויין לעיל עובר לגור בכפר נידח באתיופיה בהתאם למחקרה של  " Mary Beth Hertz" .

מעניין אותי לדעת – איך היה מגיב החוקר לאור העובדה שזהו כפר נידח וייתכן ואמצעי הטכנולוגיה לא מצויים שם? כיצד היה מתפקד ברמה יום יומית? האם היה מביע שמחה ואהדה כלפי חיים מסורתיים כבעבר או היה מבטא את רצונו לשוב במהרה לחיים מודרניים תוך שימוש במדיה?

לאור הדעות השונות שהובאו להלן אני מוצאת מכנה משותף בין כל החוקרים: הטכנולוגיה מצויה בידינו, הילדים נולדו לתוך עידן טכנולוגי. לא ניתן להתעלם מעובדות שונות שגם בתחום החינוך הדבר מהווה חשיבה נוספת כיצד להטמיע את הקיים. חשוב לציין שעל אף העובדה שהמדיה קיימת כולם הדגישו את החשיבות הרבה להשתמש בה בצורה יעילה, מבוקרת ומושכלת בהתאם לצרכים הנדרשים.

נקודה למחשבה! 

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=6761

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600799,00.html

http://www.haaretz.co.il/captain/gadget/1.1373584

התפתחות מקצועית דרך רשת חברתית בקרב ציבור המורים - הסטודנטים

שיתופיות הינה חלק מיישומי כלי ה- WEB2. צוות הסטודנטים שלומד עמי במגמת "תקשוב ולמידה" משתף, תומך, מעלה תהיות, חוקר, מעלה קבצי לימוד למי שנעדר, דואג ושואל. והכל נעשה דרך ברשת חברתית ה- פייסבוק.

מהי רשת חברתית?

"רשת חברתית היא פלטפורמה אינטרנטית, בעלת טכנולוגיה ייחודית, המאפשרת לחבריה ליצור עמוד אישי, הכולל פרופיל ופרטים שכל אחד מהם בוחר לפרסם על עצמו. כל חבר ברשת יכול להכניס אליה תכנים מגוונים, כגון, בלוגים, תמונות, סרטונים. הרשת מאפשרת לנהל קשרים עם אנשים בעלי עניין משותף ולחלוק איתם תכנים אישיים. אפקט הרשת נוצר בין השאר כשחבר אחד יכול להציע חברות לחבר שהוא אינו מכיר, אך נמצא באוסף החברים של גולש שהוא מכיר. סיבה רווחת להצעת חברות כזו היא תחומי עניין משותפים." (מתוך "לקראת בימת דיון", גיליון 45, ביטאון מכון מופ"ת, אפריל 2011, עמ' 100).

החוקרים רותם ואבני (2005) חקרו ומצאו שברשת חברתית החיברות מתקיימת בקשרים שונים: בין הפרטים או בקשר חד צדדי. כמו כן הם הבדילו בין קשר מתמשך, קבוע או תקופתי.  סוג הקשר לדעתם יבוא לידי ביטוי ברלוונטיות ומידת הסיפוק של הפרטים אשר מנהלים קשר בינהם. כך גם לרשת חברתית ישנה חשיבות בניהול המידע הארגוני.

צוות הסטודנטים שלומד עמי במגמה מייצג כביכול ארגון העומד בפני עצמו תוך אימון בין חברי הקבוצה, רלוונטיות מידע מבלי שיהיה צורך לאשר את הכתוב, גילוי מוטיבציה של כלל חברי הקבוצה   ועוד.  בעוד שהמשותף לכולנו הוא ניהול מידע ארגוני. דהיינו, ההתנהלות באמצעות הפייסבוק כאשר הקבוצה הינה קבוצה סגורה המתנהלת באופן עצמאי ופתוח, נגיש לכל מידע נדרש לכל חבר בקבוצה. קהילה זו של חבורת לומדים הינה קהילת "מבנה ידע" לדברי החוקרים. בדרך זו אנו הסטודנטים מנהלים למידה משמעותית, עדכנית. השיתוף נעשה לרוב במישור המקצועי ומעט מאוד במישור האישי.

כאשר אני שואלת- אני מקבלת את המידע הנדרש. כמו כן אני מתעדכנת ומעדכנת עדכונים שונים ו/או קישורים הנשלחים והכל בהקשר לתקשוב שהינו מחבר בין כולם. למרות זאת מעניין אותי לברר האם העברת המידע מספקת את ההתפתחות המקצועית שלנו בתור סטודנטים הלומדים באותו תחום משותף? מהם הכלים הנוספים להתפתחות מקצועית עבור צוות המורים הסטודנטים השותפים לתחום הלמידה?

מהיכרותי וניסיוני, רשת חברתית זו המהווה תמיכה מקצועית עבורי ואינה מיותרת. תרומתה היא רבה בתחומי הלמידה בנושא התקשוב. השיתופיות גורמת לי להתעדכן בכל פעם ולהיות שותפה ומשתפת בקבוצה. אם כי השיתוף דרך רשת חברתית אינה מספק לפי דעתי לכן תמיכה נוספת דרך מתקיימת באמצעות פורומי למידה שונים במודל שהינה נחוצה ויעילה להמשך הלמידה והתמקצעות.

אחד הדגשים שבית ספרי שם לו למטרה לנוכח ידע הרב שיש למורים הינה השיתופיות בין חברי המורים תוך שילוב מושכל בסביבה מקוונת. על אף היתרונות הרבים ללימוד באמצעות רשת חברתית – עדיין אני תוהה לעצמי :

השתלמות מורים דרך רשת חברתית בבית ספרי תוכל להתקיים באופן זו? האם צוות המורים מספיק מיומן  ומקצועי בשימוש כלים טכנולוגיים שונים? האם תתקיים חיברות בין המורים בביה"ס תוך שיתופיות הדדית ? לדברי החוקרים שגילו שברשתות חברתיות קיימים  100% צרכני מידע ,%10 מעדכנים, ממזגים ויוצרי מידע, ו -%1 יוצרים מרחבים שיתופיים  חדשים (מתוך פוסט בבלוג של B/H ראה בתוך המאמר של רותם ואבני) יש שותפים עיקריים והשאר מקבלי מידע.

רוג'רס (Rogers, 2003) שחקר את תהליכי האימוץ של חדשנות טכנולוגית על ידי חקלאים ופיתח מודל שתיאר שלבים בתהליך האימוץ . מודל זה הועבר לתחום החינוך כדי לבצע התאמה  בחדשנות טכנולוגית. בתחום החדשנות לפי רוג'רס ישנן 5 קטגוריות המסווגות את הפרטים בחברה באימוץ החידוש: המחדשים, המאמצים המוקדמים, הרוב המקדים, הרוב המאחר והמשתהים.

כרכזת תקשוב בבית ספרי אני יכולה להעיד שאם נבחן את הפרמטרים שהחוקר הציע אני מוצאת לנכון שבית ספרי, דהיינו הארגון לאחר שהטכנולוגיה הוחדרה מכבר יכול  ליישם את הטכנולוגיה לטובת צרכיו. הדבר אומר, שלאחר שהתקיים בבית הספר תהליך של אימוץ חדשנות והמורים מרגישים בטוחים יותר ביכולותיהם הטכנולוגיות מומלץ וחשוב ליזום  מרחב למידה, שיתןף, העברת מידע גם בקרב המורים. על אף שחלק מן ציבור המורים  מההתרשמות שלי והובלה בבית הספר כרכזת תקשוב עדיין הם ב"רוב המאחר", שלא נוטים במהרה לאמץ את החדשנות ומתייחסים בספקנות וחשד כלפי החידושים.

לעניות דעתי זהו אתגר להקים רשת חברתית לצרכי לימוד והתפתחות מקצועית בקרב המורים בביה"ס. הייתי בוחרת ברשת החברתית"פייסבוק" המוכרת לרוב המוחלט.

עדיין אני מאמינה ברגע שנקיים בפייסבוק, קבוצה סגורה לכלל המורים גם אלה שבקבוצת המאחרים באימוץ החדשנות לפי רו'גרס  יפיק במהלך השנה תועלת מקבוצת למידה. יש לקחת בחשבון שייתכן וחלק מהמורים יגיב בהתנגדות.

"ציביליזציה היא איננה דבר שעובר בירושה; כל דור ודור צריך ללמוד ולהרוויח אותה מחדש, ואם דור מסוים נכשל במשימה, היא תגווע ונחזור כולנו להיות ברבריים" { ויל דוראנט ואריאל דוראנט: מתוך הספר "לקחים מההיסטוריה" }.

http://www.avrumrotem.022.co.il/BRPortalStorage/a/25/97/78-dTxt087XWe.pdf

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2558